טוב, אז למי שלא יושב וקורא את הבלוג שלי (99.9% מכם, חברי קהילת הכלוב), אני והחבר שלי א' עוברים תקופה קשה עד כדי כך שאנחנו שוקלים להפרד מאז יום שבת האחרון.
בכל מקרה, הבחור לא ענה לי בכלל לא לטלפונים ולא לסמסים מאז יום ראשון בבוקר ולא נתן לי שום הסבר. מה אתם הייתם חושבים? בדיוק! שהוא מתעלם מכם! ככה אני חשבתי, עברתי שבעת מדורי גיהנום מבחינת רגשות (ובערך כל שלב התגברות על אובדן אפשרי), ואז כאילו במטה קסם -פוף- הבנאדם סוף כל סוף שלח לי סמס. אני לא מאמינה גדולה בניסים, אבל זה לקח כבר כל נס של ישו בכיס הקטן מבחינתי.
והנה הסמס כדקלמן:
"חזרתי מפעילות של שלושה ימים. הפלאפון שלי היה רוב הזמן בבסיס.
קורס לישון, זאיקה שלי. לילה טוב, מתוקה. נדבר מחר."
כמובן שאני ניסיתי להתקשר אליו כי נמאס מלחכות לפאקינג תשובה ממנו, אבל הוא אמר שהוא ידבר איתי היום. חושבים שקיבלתי תשובה? זין. העיקר שהוא במצב רוח טוב, לא נותן שום סימן שהוא מתכוון להפרד, ואמר שהוא יבקש אפטר על מנת לראות אותי ושנחשוב ביחד מה עושים.
אני לא יודעת מה אני יכולה להגיד שלא אמרתי בפוסטים האחרונים שלי, אבל אם אנחנו נשארים ביחד הוא יאלץ לשנות את היחס שלו כלפיי. אין מצב שאני נשאר במערכת היחסים שלנו כמו שהיא עכשיו, לא משנה כמה אני מפחדת ממה שיש בחוץ, מהלא נודע. לא משנה כמה אני מפחדת שאני אפספס, או מזה שאני אפול על לוזרים כמו אלה שיצאתי איתם לפני שהכרתי אותו.
טוב, נראה מה *הוא* יציע כשנפגש השבוע. אני מקווה לטובתו שזה יהיה משהו ממש טוב, אחרת אני לוקחת את הדברים שלי והולכת.
יום טוב,
מיס ביץ'.
לפני 12 שנים. 16 בפברואר 2012 בשעה 12:11
