"איך זה שאני מחפש תשובה ולא מוצא
ואיך תמיד נכבה האור כשאני בוכה
איך זה שאני מחפש תשובה ולא מוצא
ואיך תמיד נהיה שחור כשאני בוכה
אני בוכה.."
אין לי תשובה. אף פעם לא אמרתי שיש לי את כל התשובות, אבל בימים האחרונים אני אובדת עצות יותר מאי פעם. זה לא שאני אובדת עצות בדרך כלל, כן? לרוב אני מצליחה תוך זמן קצר לפתור את הבעיות שנופלות עליי, אבל הפעם אני לא יודעת באיזו דרך לבחור. אני בצומת דרכים ואני לא יודעת מה לעשות עם עצמי.
מי שקורא כאן בשבוע ומשהו האחרון יודע פחות או יותר מה עבר עליי. אפילו מיקהמיק, בחורה שבחיים לא דברה איתי קודם לכן, שלחה לי מייל די מרגש עם התובנות שלה. נעזרתי בה ובחברה הכי טובה שלי, נ', שבאמת מקשיבה. גם כשהיא מודה שהיא לא יודעת מה לייעץ לי, היא עדיין הכי תומכת בעולם. לא משנה מה יקרה לי בחיים, אני יודעת שתמיד יהיה לי על מי לסמוך. אני גם יודעת ששאר החברים הקרובים שלי יגיבו בצורה דומה, אבל היא.. היא מקשיבה ואף פעם לא מתלוננת. אם היינו סרט אמריקאי, היא הייתה סביר להניח הידיד הכי טוב שהגיבורה לא שמה לב איזה מדהים הוא ומתאהבת בשמוקים. אם רק היית גבר, נ' יקירתי, סביר להניח שאת היית "האחד", הנפש התאומה שלי.
ביום שני היא דברה איתי על למצוא מתנת יום הולדת לחברה שלה שממש לא דומה לאף אחת מאתנו באופי, בתחביבים, ממש אבל ממש בכלום. בשלב מסוים צחקתי ואמרתי לה: "אבל בשבילנו למצוא מתנות אחת לשניה זה קל. זה כמו לקנות משהו לעצמך, אבל זה פשוט בשביל מישהו אחר". מיותר לציין שהיא הסכימה 😄
טוב, נניח את הנושא של "כמה נ' מדהימה בעיני מיס ביץ'" בצד ונחזור לענייננו. אז מה בעצם מונע ממני או דוחף אותי לכיוון הפרידה? בוא נעשה רשימה! 😱
נגד פרידה
-מפחדת שאני אעשה את פספוס חיי, שהוא לא יסלח ושאני אמות לבד (כן, אני סופר אנוכית בקטע הזה).
-מפחדת לחזור לצאת עם כל האידיוטים שיצאתי איתם עד שהגעתי אליו במחשבה שהם בני אדם טובים. לא רוצה בכלל להזכר כמה כמעט כל אחד מהם פגע בי, והיו לפחות שניים שבכלל ריסקו אותי לרצפה.
-מפחדת שאני אף פעם לא אמצא מישהו שאני אוהב אותו כמו שאני אוהבת את א'.
בעד פרידה
-זה לא עובד במתכונת הנוכחית. שנינו אומללים.
-אני לא מאמינה בכנות שהוא יהיה מסוגל להשתנות. הוא הפר את ההבטחה הזאת יותר מדי פעמים.
-אני לא בטוחה שאני עדיין אוהבת אותו כמו פעם.
עכשיו, רגע לפני שכולכם מתפנים לקלל את הבחור המסכן נמרצות, אני רק רוצה להגיד שהוא לא בנאדם רע. הוא באמת שלא בנאדם רע, אבל הוא כן עצלן במערכת היחסים הזאת. במקום להתאמץ איתי להלחם ולהציל את מה שהיה בינינו, הוא פשוט השאיר אותי לבד במערכה אז מה הפלא שזה נכשל? עם יד על הלב, מבחינתי אני כבר שלב ההחלטות. אני כן יודעת פחות או יותר לאיזה כיוון אני נמשכת בין אם מרצון ובין אם בעל כורחי. הדבר היחיד שמשאיר אותי במשבצת הקטנה הזאת של אי הוודאות הוא זה שלא אני ולא הוא יודעים מה הוא רוצה.
היינו אמורים להפגש השבוע, אבל הוא הודיע בפייסבוק שהוא איבד את הפלאפון. כנראה שזה יקח זמן.
לילה טוב,
מיס ביץ'.
לפני 12 שנים. 19 בפברואר 2012 בשעה 18:11
