בשישי קבעתי עם מ' שהוא יחזיר לי משהו שהשארתי אצלו אתמול בשמונה, והוא הגיע. הוא החזיר לי את זה, אמרתי לו תודה והוא ענה "בבקשה" כאילו הוא מופתע מזה שאני לא מנסה להוריד לו את הראש עם גרזן (מטאפורית, כמובן). פשוט הסתובבתי והלכתי לאסוף אטב כביסה שנפלה לה לגינה של השכנים למטה, וכשהסתובבתי לראות אותו עוזב קלטתי אותו מסתכל עליי בחזרה כשהגוף שלו ממוקם מול האוטו. כשחזרתי חמש דקות מאוחר יותר, חשבתי שראיתי את המכונית שלו ורק אז הוא עזב. זה היה די מוזר. הוא גם הסתכל עליי כאילו הוא מצפה שאני אנופף לו לשלום כמו שהייתי עושה אחרי שהוא מחזיר אותי הביתה כשיצאנו.
לא היה לי קשה לראות אותו. ממש לא. פשוט באתי בתחושה של בוא נסיים עם זה כבר. יש מצב שהוא הבין שהוא הרס סיכוי למשהו ממש טוב, אבל זו כבר לא הבעיה שלי. אני לא חושבת שאני מושלמת, סבבה? מצד שני, כן היה לנו כמעט כל דבר קטן במשותף וכן היה לנו כיף ביחד, אבל אין לי לא רצון ולא כוח לחזור ולנסות לשכנע אותו להיות איתי. אני בחורה חמודה, מצחיקה ותומכת. אני יודעת שמגיע לי הרבה יותר ממישהו שכל דקה משנה את דעתו ולא מוכן להתחייב לי.
כמו שידיד טוב שלי אמר לי מניסיונו הכואב שלו: "אין לנו מה לעשות עם אנשים שהם חצי שלמים. רק הם יכולים להשלים את עצמם". אני לא רוצה למצוא את החצי השני שלי, אני רוצה למצוא מישהו שהוא שלם בעצמו ויודע מה הוא רוצה. אם בחור לא יודע מה הוא רוצה ומתחמק מלתת תשובה רצינית לשאלה רצינית, וואללה אין לנו מה לעשות ביחד. בזבוז של זמן.
מעכשיו אני פשוט אתמקד בהווה. דיברתי אתמול ושלשום עם א', ובאמת נהנתי לדבר איתו 😄 אני יזמתי את שתי השיחות האחרונות במסנג'ר (דיברנו חצי שעה-ארבעים דקות כל פעם. זה יחסית הרבה.), ועכשיו אני אתן לו את הספייס שלו להתקשר אליי 😄
יום נעים,
מיס ביץ' :)
לפני 12 שנים. 28 במאי 2012 בשעה 6:18
