אני מודעת לזה שזה די פתאומי, ושיש מצב שאני בכלל לא אלך עם זה עד הסוף, אבל אני מרגישה כאילו אני צריכה לעצור.
שלושת החודשים האחרונים היו מטורפים: נפרדתי מהחבר שהיה לי במשך שנתיים, פיתחתי קראש על אחר, וכמעט חזרתי לא', האקס מהתיכון. אני עדיין צריכה לדבר איתו, למען האמת. אני מרגישה כמו כשעושים פאסט פורוורד בסרט. הכול טס מסביבי, ופה ושם אני מצליחה לקלוט רסיסי מידע ממה שקרה.
אני רוצה לעצור, לעצור ולנשום עמוק לפני שאני מחליטה לחזור לתוך הבריכה הזאת שנקראת "בנים". הבריכה היחידה שאני תמיד מצליחה איכשהו לטבוע בה. אני לא חושבת שהסטנדרטים שלי לגבי גברים הם לא מציאותיים. כל מה שאני מבקשת הוא שהבחור יהיה אמיתי, מצחיק, חמוד, שנון, ובוגר. בגרות היא דווקא מה שהכי חסר לי בכל הגברים שיצאתי איתם עד היום. אני רוצה מישהו שגם אם אין לו תכנית מדויקת לגבי השאיפות שלו לעתיד, שלפחות יהיה לו כיוון. אפשר גם להבין אותי בכל המצב הזה. אני ילדה בת 21 שלא עשתה צבא (סיבות רפואיות, למרות שממש התנגדתי לפטור), וכבר שנה אחרי התיכון נכנסה לאוניברסיטה. העתיד שלי נרקם לנגד עיניי, ואני צריכה מישהו שיכול לחלוק את זה איתי.
זו גם הסיבה למה זה לא יעבוד עם א'. ביום חמישי בלילה דיברנו בטלפון, איכשהו הגענו לנושא הסמים והוא אמר לי שהוא מתכנן לעשן מריחואנה. אני לא שופטת את מי שמעשן. יש לי חברים שמעשנים פה ושם, אבל יש לי סטנדרט אחר לגבי מי שאני רוצה שיהיה החבר שלי. כן, יש פה מוסר כפול, אבל עם החברים האלה אני בקושי נפגשת וחבר הוא מישהו שאני ארצה לראות על בסיס קבוע. ההתנגדות החריפה שלי לנושא הזה רק תגרור אותנו לריבים, ובסוף אנחנו נפרד.
מה שאני מנסה להגיד הוא שאני צריכה מישהו שמשדר על אותו גל כמוני. באמת חשבתי שהיה לי את זה עם מ', ויש מי מהחברים שלי שדיברתי איתם על זה שאמרו שהוא הבין שזה אמיתי ונבהל. אני לא רוצה מישהו שיבהל ממחויבות. אני צריכה מישהו שיבוא לדבר איתי על זה במטרה למצוא פתרון, לא לברוח ממני כאילו אני נושפת אש.
"I need a man, not a boy who thinks he can"
שבוע טוב,
מיס ביץ' :)
לפני 11 שנים. 2 ביוני 2012 בשעה 13:27
