אני חושבת הרבה על מה שגיליתי אתמול, על האירוסין הכל כך זריזים של האקס שלי לבחורה שהוא אף פעם לא הזכיר. בחורה שאני חושדת שהוא יצא איתה עוד לפני שהוא נפרד ממני. זה פשוט שובר לי את הלב מצד אחד, ומצד שני זה כאילו שאני כבר מתה מבפנים. העניין הזה שובר לי את הלב כי אני פשוט לא מאמינה שהוא כבר מוכן למערכת יחסים, שהוא כבר מצא, ושאני עדיין מחפשת את עצמי. גם אמא שלי וגם שתי טובות שלי אמרו שהצעד הזה גורם לו להראות חשוד ולא יציב, אבל זה לא משנה. כל מה שמנקר לי בראש הוא "האם הוא יצא איתה לפני שהוא נפרד ממני", והאמיתות של האופציה הזאת מפחידה אותי.
מצד שני, אני לא רוצה מערכת יחסים. לא בא לי על כל המשחקים, הדרמות, והלחצים שכרוכים בלצאת עם מישהו. כל הרעיון של להתחייב למישהו חוץ ממני מרתיע אותי. בנים כן מתחילים איתי, אפילו בנים ששווים שאתן להם צ'אנס, אבל לא בא לי להסתכל עליהם כאילו אני מחכה שהם יפרדו ממני. מערכת היחסים המושלמת מבחינתי כרגע היא מגע חסר משמעות שמלווה ביציאתי מהבית שלהם עד הפעם הבאה. אני יודעת שאני עלולה לתעב את עצמי על מהלך כזה, על עצם העובדה שהבנים האלה עלולים להקשר אליי ואני לא אראה בהם כלום מעבר לפאן, אבל אני כבר מעבר לנקודה שאיכפת לי. נמאס לי מלחיות בפחד.
אולי יום אחד אני אמצא בחור שיהיה לי שווה להפתח בפניו, אבל כרגע אני לא מוצפת בגברים מהסוג הזה.
ערב טוב,
מיס ביץ' :)
לפני 11 שנים. 5 ביולי 2012 בשעה 15:24
