אמנם התקופה שאני נמצאת בה לא נגמרה, ונראה שסופה רחוק, אבל אני עדיין רוצה להסתכל על כל מה שעברתי עד עכשיו. התקופה הזאת התחילה עוד לפני הפרידה מהחבר שיצאתי איתו שנתיים. היא התחילה כמה חודשים לפני, וכבר אז ידעתי שמערכת היחסים הזאת לא מתפקדת בכלל. ידעתי שאני היחידה שמנסה לשפר את המצב ושאותו זה בכלל לא מעניין, אבל אהבתי אותו ורציתי להאמין שביחד אנחנו נוכל לצאת מזה. הקטע העצוב הוא שנלחמתי יותר בו מאשר איתו על מנת להציל את מערכת היחסים שלנו, וגם זה כשל.
בדיעבד ברור לי שהוא בגד בי. כאילו, שנה וחצי לתוך מערכת יחסים ואין כמעט מגע, שלא לדבר על תשומת לב? הבנאדם היה חוזר מהצבא לסופ"ש, מתיישב מול המחשב, ונאטם לגמרי כלפי העולם החיצוני. אני זוכרת ערב אחד ששמתי את היד שלי על הזרוע שלו ובכיתי לו שאני לא רוצה להפרד, והוא אמר שזה לא יקרה. מצד שני, הוא לא הראה שום רצון לעבוד על הבעיות שלנו מעבר לדיבורים.
חודש לפני הפרידה, הוא הציע ערב אחד שנאכל בחוץ. כרגיל, הוא סיים לאכול לפניי והוציא את הפלאפון שלו. בהתחלה חשבתי שהוא בודק שיחות וסמסים מהצבא בהיותו איש קבע, ואז התחוור לי בזמנו שהוא בפייסבוק מהחיוך שהוא דפק. רק בימים האחרונים קלטתי שהוא בכלל קיבל סמס מהמאהבת שלו, שהיא כיום ארוסתו. שוב, לא כואב לי על זה שהוא עבר הלאה. כואב לי שהוא עבר הלאה לפני שהוא נפרד ממני, שהוא החזיק אותי כמו רשת ביטחון מטומטמת. נתתי לו את הלב שלי על מגש של כסף, אין פעם אחת שמישהו יגיד שלא תמכתי בו נפשית, פיזית, או כלכלית, והוא ריסק את הלב שלי לרצפה. הוא נתן לנו למות בעוד שהוא פיתח מערכת יחסים עם אישה אחרת. אני באמת מאחלת לו להיות מאושר כי אני לא מאמינה שבן אדם שמתנהג ככה יכול להיות מאושר.
גם לפני שגיליתי על האירוסין שלו, היה לי קשה לעבור הלאה. חמשת החודשים האחרונים האלה היו ספוגים בכמיהה ורתיעה ממערכות יחסים שבעיקר כשלו אף הן. כל פעם ידעתי שזה יגמר. אני מרגישה מתה מבפנים, לכן אני דוחה בחורים שרוצים לצאת איתי, אנשים שרוצים להתקרב אליי. אני פשוט לא רוצה להתרסק יותר. האקס גרר את הפרידה חודש. כל פעם שהצלחתי לתפוס אותו מבין סינוניו הרבים, הוא אמר שהוא צריך לחשוב על זה. למה? למה למשוך אותי באף שלושה שבועות ככה?
והחברים שלו שהפכו להיות גם החברים שלי, איך אתם יכולים לברך אותו על האירוסין שלו כשהוא נפרד ממני בסה"כ לפני חמישה חודשים? לאף אחד מכם זה לא נראה תמוה? אני פשוט מתוסכלת. מתוסכלת שהייתה לי הרגשה שהוא בוגד בי, ואף פעם לא התעמתתי איתו או קמתי והלכתי. נשארתי במחשבה שאם לא מצאתי כלום, אז אני בטח מדמיינת.
אני עדיין חולמת על מערכת יחסים עם בחור נורמלי יחסית, ובו זמנית המחשבה הזאת מפחידה אותי. טוב לי בלבד שלי בגלל שאני יודעת שאין לי ממה להתאכזב עכשיו, אבל פאק, אני לא מתכוונת או רוצה להשאר לבד לנצח. מצד שני, רובם המוחץ של הבחורים שמעוניינים בי רק רוצים סקס, ומי שרוצה קשר רציני לא עושה לי את זה. הפסקתי להתלהב מגברים, ופשוט עצוב לי שלזה הגעתי.
ערב נעים ושבוע טוב,
מיס ביץ' :)
לפני 11 שנים. 7 ביולי 2012 בשעה 17:37
