This is where I draw the line.
Baby, you're oh so fine,
but you're just wasting my precious time.
You're not even worth a dime,
even though you're a nine.
I'll never be yours,
and you sure as Hell will never be mine.
Baby, I was too kind,
this is where I draw the line.
היה לי קשה להגיע להחלטה הזאת, ולקח לי הרבה מאוד זמן להבין שאני נמצאת במצב שפשוט רע לי בו. אני לא מוכנה לחיות ככה יותר. אני לא מוכנה שאנשים ידרכו עליי, או ישתמשו בי בתור בוסט לאגו כשרע להם. אני, קודם כל, בן אדם. יש לי רגשות, מחשבות, רצונות, ושאיפות, ואני לא מוכנה להיות הפלאפרית שלכם. מיהי הפלאפרית? בחורה שאתם מתייגים כבחורה לכיף מהצד, ריבאונד, אגו בוסט, משהו נחמד לשים על היד בתור arm candy עד שמישהי יותר יפה, יותר חכמה, יותר נשית, יותר חמה, יותר אוהבת, או פשוט יותר מתאימה לכם תבוא ותקרוץ לכם. אני לא "בחורת עד ש..". אני לא פה בשביל לשעשע גברים נשואים, אני לא פה בשביל להיות שולטת לנשלטים, לא זונה לשולטים, פשוט לא.
אני כבר ככה חברה הכי טובה, פסיכולוגית, סקסולוגית, אמא קטנה לחברים שלי שלא יכולים להתאפס על עצמם (וחבל שזה ככה), אוזן קשבת, כתף תומכת, מקום חם להתפרק בו. הצלחת שלי מלאה. אני לא צריכה עוד אנשים שרק יקחו ממני תשומת לב, חום ואהבה, ולא יתנו לי שביב מזה בחזרה. גם אני צריכה יחס שווה למה שאני נותנת. גם אני רוצה להרגיש שמחזירים לי את ההתלהבות וההרגשה שאתה רצוי פה כשאלה הן התחושות שאני נותנת. נמאס לי לחכות למשהו שאף פעם לא יקרה, ורק כי אנשים מסוימים מתקשים להבין מה יש להם בידיים. אני לא חושבת שאני מושלמת. אני רחוקה שנות אור מזה. אני שרוטה, אני דפוקה, יש לי OCD, ויש לי כרומוזום עודף בקטע שאני נותנת לאנשים מסוימים יותר מדי הזדמנויות שלא מגיעות להם בכלל. הם לא שווים לא את הזמן ולא את האהבה שלי. אני יכולה להמשיך לתת ולא לקבל כלום עד הנצח הבא, רק כי זאת מי שאני. אני מתעקשת להאמין בטוב הלב והנפש האנושי גם כשהוא בא ומכניס לי בעיטות לצלעות. אני תמימה, ואני ילדותית, וקשה לי לקבל את העובדה שאני פשוט מוקפת בזבל עד כדי כך שאני פשוט ממשיכה לתת הזדמנויות לאנשים שכבר פגעו בי, ויותר מפעם אחת.
אין לי כוח יותר. אני אשאר עם מי שהוכיח את עצמו כחבר אמיתי מולי, ומי שרוצה לשחק איתי משחקים, ימצא את עצמו מהר מאוד בחוץ עם הדלת נעולה מאחוריו. אני שונאת להרגיש מנוצלת, ואני שונאת להרגיש שעשו ממני טיפשה אפילו יותר. נמאס לי מההרגשה הבזויה הזאת שאנשים מורידים אותי לארבע בעל כורחי נפשית, ואני עדיין נותנת בהם אמון. אני מקווה שהם ישתנו, וזה פשוט לא מציאותי. בן אדם משתנה רק כאשר קורה משהו שגורם לו להשתנות, לטוב ולרע. נתתי לכם כל מה שיכולתי, ובחרתם לירוק לי בפנים. הסאגה הכואבת שלה אתם קוראים "החברות שלנו" תמה כאן.
שחררתי אתכם לחופשי. עופו ותתקעו בקיר בטון for all I care. אל תתבלבלו, חלילה. ממש לא איכפת לי מכם יותר :)
לילה טוב,
מיס ביץ' :)
