צריך שניים לטנגו

אדוני

אדוני יספר לי מה שהוא יודע
אדוני יסדר לי את המחשבה
כי גם אם כבר אין לי כוח
אדוני ישפץ לי את ההרגשה

כי אתה לא רואה אף אחד ממטר
אתה מי שאתה וזה בסדר
הלב שלי ממריא עכשיו,
כמו כדור פורח...
כי אתה לא רואה אף אחד ממטר
אתה מי שאתה וזה בסדר
וגם אם אתה מת עכשיו,
הכל זורח...
הלב שוכח...
לוותר

אדוני רוצה להיות ראש הממשלה
אדוני יודע לספק אישה
אם אדוני חושב שהוא יותר חכם
אדוני לובש מדים וקדימה לצבא

אדוני ימכור לי תכשיטים
וגם את אחותו אם הזמנים קשים
בשביל עירום אתה צריך סיבה
אדוני מוריד מדים וקדימה למיטה


אדוני מפחד שהוא קטן מדי
אדוני מנסה להראות חשוב
אדוני בורח למקום אחר
אדוני לא מבין איך כל זה לא עוזר


בחרתי לפתוח את הפוסט הראשון שלי ב `אדוני` של רוני דואני.

משום מה...מאז שאדוני פנה אלי במייל באמצע השבוע שעבר הרבה לפני שהיה `אדוני`....ולא ידענו שיהיה לי בכלל `אדוני` (יש לי?) השיר הזה מתנגן לי בראש ומעלה בי חיוך בכל פעם שאני עונה לו לקונית והוא ממתין למילת ההמשך.

הוא שלח אלי מייל. כנה. אמיתי. מחמיא מאוד. מאוד מקבל ומזמין. עניתי חזרה שאינני מעוניינת בקשר. אני בזוגיות. טובה. אוהבת. לקראת מיסוד. אז בשביל מה?...

לא העליתי אז בדעתי מה יכול לקרות בינינו במשך מס` ימים, כל זאת בידיעתו, הסכמתו, פתיחותו ותמיכתו המופתית עד להערצה של בן זוגי .

עד אותה הצעה חשבתי לעצמי- שנים רבות חוויתי רווקות וקשרים מזדמנים, לא מזדמנים, שכבתי עם גברים וחוויתי חוויות. אבל לא הייתה לי באמת אהבה, אינטימיות אמיתית, והנה- הוא הגיע סופסוף. עברתי כל כך הרבה כדי שזה יצליח. שנינו עברנו. אז אם אין הרבה סקס- לא נורא. זה ימתין בסדר העדיפות. מה זה לעומת השאר.

ועכשיו- הזמנתי לחיי כנראה את אדוני שהעיר אותי מתרדמת החורף ששריתי בה בשנים האחרונות. כמה קל. כמה קשה. איך יכולה להיות למישהו כזו עוצמה, כזו יכולת לדעת מה לומר ומתי, על אילו מיתרים לפרוט, ולא בשביל לספק את האגו הגברי שלו, לא בשביל לספק יצר חרמנות רגעי, לא בשביל לרומם את עצמו ולהקטין אותך תוך כדי שאת חשה חסרת אונים ונטולת בחירה.

אלא בשבילך. קודם כל בשבילך. כי את החלטת. את בחרת שדי. זה בסדר להיות רעבה.מספיק זמן רעב והצבת חומות. זה בסדר להרגיש טוב עם זה.לבחון את הגבולות שפעם הבית והחברה הציבו לך.

הוא תיאר בפני את נסתרות הדרך בה אוכל לבחור ללכת.ניסיתי לתהות אחר המניעים,הפתעתי אותו אך גם הופתעתי מתשובותיו.

העובדה שבן זוגי שותף ואדוני מקבל זאת- ומעבר לכך אף רואה בו חלק אינטגראלי יחד עם שמירה בקפדנות על הגבולות- גרמה לסקרנות שלי לעבוד כפליים ולנסות להבין מה יש פה?...מה אין פה שהוא יוכל לתרום?.

הסכמתי לתת צ`אנס ולצאת לדרך. הייתי צריכה לקבל עלי מס` חוקים והגדרות.

בלילה כשהאיש שלי חזר הביתה די מאוחר, הכנתי לשנינו סלט כי הוא חזר גווע מרעב...לבשתי חולצה אדומה דקיקה עדינה ...מגפיים שחורים גבוהים ותחתוני חוטיני שחור...פיזרתי שיער, הייתי אחרי מקלחת חמה ארוכה

הוא הגיע..והיה בהלם!..."למה לא כל פעם כשאני חוזר את ככה":)

לרגע הייתה לי הרגשה מטופשת...אבל הדחקתי אותה.

קראתי לו למיטה, המשכתי לנשק ולהתחכך בו, עד שירדתי לו, הכנסתי את הזין שלו לתוך הפה שלי...כל פעם עמוק יותר...תוך כדי שאני עולה ויורדת....קרה פחות ממקודם שרציתי להקיא....אבל התגברתי על זה....הוא גמר לי בפה...והמשכתי לרדת לו וללקק מסביב,כשכל הזרע נוזל לי על הפנים, ואני מביטה בו במבט חתולי ושטוף זימה ....לא הפסקתי, ליקקתי עוד, אספתי עוד זרע והמשכתי...הוא לא יכל יותר....ביצעתי את המשימה שלי בהצלחה.


איפה היית שנתיים????

הוא שאל אותי....איפה זה היה שנתיים??

המדהים כאן, שככל שאני עושה את זה יותר בא לי יותר. גיליתי בי את התשוקה אליו כמו שמעולם לא הייתה, את התאווה לאיברו המזדקר בתוכי, בפי..

נצמדתי אליו וביקשתי סקס. אני. שמעולם לא ביקשתי סקס. אמרתי לו תזיין אותי שוב!


הוא הביא חמש קוביות קרח, והכניס לי אותן עמוק לתוך הכוס....את הקוביה השישית הוא הניח על הפטמות שלי...זה היה קר מגרה.

הוא חדר לאט כשקוביות הקרחבפנים וכשהוא יצא....כאילו פקק .....כל המים יצאו החוצה בבת אחת. זה היה כ-י-ףףףףףףף

תכננו ללכת לסרט אחר כך. הוא ביקש שאלבש לסרט רק שמלה שחורה בלי חזייה ובלי תחתונים

בסוף לא נכנסנו לסרט,חזרנו הביתה....אני כבר לא זוכרת אם שכבנו שוב, אבל בבוקר קמנו, נסענו צפונה...היינו בראש אחר.....בחזרה כשהוא נהג שוחחנו הרבה ...והוא התבאס שיש בטח פקקים בכביש וואדי ערה. עניתי שאם יהיו פקקים- ארד לו שוב (מי אמרה את זה? זו הייתי אני?!)

הוא ענה "בבקשה שהיו פקקים בוואדי ערה ":)

פתאום הרבה פחות מרתיע לומר לו תזיין אותי, או להבטיח שארד לו....הרבה פחות מרתיע לעשות דברים נוספים...

אני בתחילתה של הדרך. אני לא יודעת איך אהיה בסופה, מקווה שאהיה דומה. בטוחה שאהיה שונה. מבטיחה לחזור לכאן לשתף.