צריך שניים לטנגו

התיישבתי מול המחשב הבוקר (כבר יתרון אחד לגל הפיטורין הנוראי)...

כולי בציפייה מצד אחד ובחשש מצד שני.

מה אדוני יאמר על כך שלא עמדתי במשימתי לפרסם את הפוסט הראשון עוד בסוף השבוע.

הוא העריך את העובדה שעמדתי במשימות רבות אחרות במהלך סוף השבוע ובא לקראתי והחליט שעלי לפרסם שניים. זה השני.

אני חושבת שעכשיו אני מתחילה להבין מהו גודל השינוי. זו לא עוד הרפתקה מינית חד פעמית . מדובר בשינוי אמיתי. מהיסוד. כזה שנתמך על ידי שני גברים. חזקים. `אדונים`. האחד אדון ,חבר, שותף, בעל ומאהב בחיי

השני-אדון ומחנך בתחום המיני והביטחון העצמי.

היום הבנתי מה קורה לי עם גבולות. אני מכירה בקיומם ומבינה שעברתי אותם רק בדיעבד.

אדוני ביקש ממני לבצע משימה. בתחילה חשתי לא נוח. אחרי הכל הייתי ב `אזור חוסר נוחות` שלי. זה אחרי שהתגברתי על המבוכה של להיות מולו במצלמה עירומה לחלוטין כשהוא רואה כל הבעה שלי,כל תנועה שלי, ומגיב.



ביצעתי את השלב הראשון במשימה הקשה ...הרגשתי מוזר,נבוכה, אחרי הכל המשימה הדומה שקדמה לה הייתה רק לטבול שתי אצבעות בשתן שלי כל יום. זהו. (לא כזה "זהו"). ועכשיו- יש כוס שלמה של זה.

הרטבתי את עצמי, לא הבנתי למה. לא נהניתי. לא ידעתי לומר באופן ברור –די,לא כיף לי. הבנתי,ניסיתי, אני לא אוהבת את זה ולא רוצה להמשיך.

נפגעתי. אדוני לא הבין שלא נעים לי.אמרתי "לא רוצה,די, מיציתי, לא אוהבת את זה".

אך הוא המשיך ודרש, והלך לו. תיכף ישוב.

עזבתי הכל, נכנסתי להתקלח. לשטוף מעצמי את החוויה.

כששבתי ראיתי שכתב:

"המבט שהיה לך בעיניים קודם - צבט לי. אין לי שום כוונה לגרום לך לחוות דברים שאת לא אוהבת או קשה לך להתחבר אליהם... רע לי עכשיו". קודם כל - אני ממש מצטער. הרגשתי כמה את נסחפת איתי - והלכתי כנראה רחוק מידי. אני כועס על עצמי שנסחפתי איתך. אבל אני גם כועס עליך - שנתת לי. לעולם, אבל לעולם!! אל תעשי דבר שאת מרגישה שאני מכריח אותך. הרעיון כאן הוא שינוי חשיבה והנאה. ואם את סובלת - אני לא רוצה שתעשי את זה! אלא אם כן זה עונש. וגם אז יש גבולות. תבטיחי לי - שזה לא יקרה שוב. שלא תרגישי שאני מכריח אותך לראות אותך שבורה ככה - זה העונש הכי גדול שאני כאדון יכול לקבל הכוונות הן טובות ולשם הנאה בלבד

"אני לוקח צעד אחורה. תרגישי חופשייה להתקרב בזמנך החופשי. שתרגישי שאת יכולה לחייך שוב. אני מרגיש שאני מעיק עליך. זו לא המטרה.

אדון אמיתי.

אני חושבת שלא עצרתי אותך בזמן או לא הייתי ברורה מספיק בנוגע למתי אני עוברת את הגבול . בין להימצא באזור הלא מוכר ולחוש לא נוח והתנגדות בגלל שהגבול זר לי ומתי אני לא נהנית כי עברתי את הגבול.מתי לזהות שכבר מכריחים אותי: שאני לא חלק בסיפור, אין לי עמדה ולא מתייחסים אליה גם אם הייתה לי. כמו בילדות.

כמו שאמרת, כל הרעיון הוא באמת ליהנות ולעשות דברים שעושים לי טוב כמו שקורה עד עכשיו. אני מצטערת שהיית צריך לראות אותי בוכה- לצערי כשאני לא מצליחה לבטא את עצמי מילולית ואני מוצפת- הבכי משחרר אותי.

אני לומדת איתך וגם בעזרתך לנהוג אחרת.