כתיבה

כשירד מהמונית והביט סביב, ראה את בית הדירות הקטן עם הקירות הלבנים החצר הצנועה,הוא הודה לנהג שוב ושוב. כשהביט בבניין, נעלי הלכה האיטלקיות שלו שקועות בשלולית בוץ, עלו בו מחשבות: "המממ... לא לזה ציפייתי. חשבתי שהבית יראה לגמרי אחרת". אבל אחרי שנותר בחודשים האחרונים עם שקלים בודדים בכיסו, ידע שאין לו על מה להתלונן. לא מזמן היה אנליסט מוכר בבורסה, חנוט בחליפה ועניבה. בנקאים וסוכנים, נשים וגברים רצו בקרבתו כל העת. אך כשהתמוטטה "וולסטריט" מצא עצמו ללא עבודה עם חובות עתק לגופים פיננסיים. הבית שלפניו עשוי להיות עבורו בדיוק המפלט וקורת הגג עלייה חלם מאז נמלט ממשרדו המהודר כשפקידי ההוצאה לפועל בעקבותיו.

כשהתקרב לדלת חש כי לבו הולם בפראות. "המתח הזה ממש לא בשבילי", חשב. הוא היסס, אך לבסוף נקש על הדלת, מוכן לפרק חדש בחייו. איש לא פתח את הדלת. חלפו דקה, או שתיים והדלת נותרה נעולה. "מוזר..." , חשב. "כשבחרה בי לאחר הפגישה במסיבה לפני חצי שנה, חשבתי שהיא רצינית... למה היא לא פותחת את הדלת?". ואז, כשגישש לאורך הקיר גילה את הפעמון. כשלחץ על הכפתור האדום כבר שמע קול מתוך הבית.

הוא זכר אותה בבגד העור הסקסי והכפפות הארוכות מאותה מסיבה במועדון הסאדו. הבחורה שפתחה את הדלת דמתה לאותה אלילה בשחור שזכר. הפעם לבשה מכנסיים וחולצה בצבע כחול כהה. אך שערה היה סתור ועיגולים שחורים עיטרו את עיניה. "המסיבה של אתמול גמרה אותי", מלמלה הדמות. "לפעמים הלקוחות שלי הם כמו ילדים קטנים... לא מסוגלים לדחות סיפוקים", אמרה בקול צרוד.
"מה אתה עושה כאן?", גערה בו. "לא היית אמור להגיע מחר?"
"אמרת לי להגיע אז הנה אני כאן", השיב לה בחוסר בטחון, אך לפתע זקף את ראשו ואמר: "ודרך אגב שלום גם לך".
הבחורה נעלמה לדקות אחדות בתוך הבית וכשחזרה היה מהופנט אל גזרתה. לא רזה, מלאה, אך בודאי לא שמנה. שיערה שחור וארוך ועיניים עם מבט חודר, אפילו שטני. היא הביטה בו בחיוך והשיבה: "אז מסתבר שיש סוסים שמדברים עברית". בין לבין הציתה סיגריה.

"סליחה?!", השיב.

"עזוב... לא משנה . חוש הומור. לא נראה לי שהבנת. תיכנס. אני מכינה לי קפה. אתה רוצה משהו? " , אמרה בקול מורם מן המטבח הסמוך.

"לא זה בסדר", הרים את קולו כדי שתשמע. "כבר שתיתי. הייתי מעדיף שנתחיל כבר... כמובן אם זה בסדר מבחינתך", המשיך.

"אתה ממש נלהב אהה", הרגיעה אותו. פשוט תשב כאן. תירגע אין למה לרוץ יש לנו שנה שלמה. ניסתה להרגיעו.

היא התיישבה בכסא מולו ומזגה לעצמה קפה לספל.

"עכשיו תספר לי שוב. למה אתה המתאים?", המשיכה בחביבות.

הוא התיישב על הספה ורכן קדימה. "אני חושב שיש לי אופי כנוע אך חזק. השילוב הזה נותן לי את היתרון על האחרים. ואני בשלב כזה שאני צריך שינוי בחיי".

"קרה משהו בחייך שתרם לרצון הזה?", שאלה כשהיא לוגמת מן הקפה בהנאה רבה.

"דיברנו על זה במסנג'ר. האם יש צורך לחזור על עצמי? חוץ מזה - הפסיכולוגים ששלחת אותי אליהם כבר אישרו מזמן שאני מתאים. לכן אני כאן", השיב בקול נמוך.

"כן, אבל רוצה להיות בטוחה", הרימה את קולה. "היה כאן מישהו שהתחרט אחרי מספר חודשים אינטנסיביים. אני לא אעמוד בזה שוב".

"לא תהיה בי חרטה", ענה בקול בטוח. "אני בטוח ברצונות שלי. את יודעת לא נכנסתי לזה בדהירה".
חיוך עלה על פניה "זה כל מה שרציתי לשמוע. יפה מאד. ידעתי שלא תאכזב אותי."

הוא הביט בה שוב ושוב מקצה הספה. לבו הלם בפראות. הוא נזכר בפגישותיהם החטופות והמטריפות באותן מסיבות אל תוך הלילה. לאחר המשבר והבריחה הממושכת מרשויות החוק ידע שהוא חייב לעשות את השינוי של חייו. תמיד היה דמות חברותית אהודה, עשרות חברים ובחורות סקסיות אשר ביקשו את קרבתו.

הרגעים היחידים בהם מצא כמה דקות לעצמו בלי האנשים הרבים סביבו היו בחווה החקלאית של בעל החברה עבורו קנה את אגרות החוב רווחיות. הכי אהב להוציא כספים עבור ללנסלוט, הסוס השחור והיפה במשק. שעות בילה איתו ברכיבה, בהברשת שערו ובהאבסתו בחציר המובחר ביותר. מפעם לפעם נתן לו קוביות סוכר טעימות כשלנסלוט, היה צייתן וביצע את כל שדרש ממנו. במשך החודשים עם התגבר המשבר הכלכלי, הפך לנסלוט, להיות ידידו המועדף. כשצרותיו גברו, הוא בילה לילות רבים עמו באורווה וקשה היה לנתק בין השניים. הם נראו כצמד שלא ניתן להפרדה. "הלוואי ויכולתי להיות כמוך", היה לוחש באזני לנסלוט, בטרם פרש לישון בלילה.

הלילה ההוא במסיבה המוטרפת במועדון המוזר שינה את חייו. זה היה מועדון סאדו. מלכות בלבוש עור עם שוטים. גברים תלויים כשראשם למטה. מוסיקה מחרישת אוזניים. אנחות כאב ועונג מכל פינה. אווירת סדום ועמורה. שם פגש לראשונה בגברים על ארבע כשנשים רוכבות על גבם. לחלקם היה רסן ואוכף והיה אפילו אחד שנאסר עליו לדבר רק להשמיע קולות צניפת סוסים. מעולם לא הרגיש כל כך מחובר לחוויה שכזו. כשביקש את אחת הנשים שתרכב על גבו, היא דרשה ממנו 200 ₪ ל – 5 דקות רכיבה. הוא לא היסס לרגע. חמש הדקות האלה היו המאושרות בחייו אי פעם. עם סיומם לחשה לו הרוכבת: "אתה המתאים. אותך חיפשתי. אתה תהיה הפוני שלי... נכון שאתה רוצה את זה?" הוא הנהן בחיוב ובתוך תוכו ידע שכך יהיה. מאז הקפיד להגיע בכל עת למסיבות שכאלה במועדון המטריף ותמיד ירד על ארבע לידה. היא, ללא להוציא מילה, התיישבה על גבו.

כשהביט בה שוב והתנתק מהרהוריו, אמר לה בקול בטוח: "אני אהיה הפוני שלך. תספרי לי בבקשה מה את הולכת לעשות בי".

אוקיי. אז הנה התכנית,. חייכה "מהיום השם שלך זה סופה. הזהות הקודמת שלך לא קיימת יותר. לא תהייה בן אנוש. אני אהפוך אותך לפוני. ואני אאלף אותך עד שתהייה צייתן", לחשה באוזניו. הוא נדרך. איבר מינו התנשא, לבו פעם בפראות וידיו רעדו. הוא פחד.

אבל הפחד הזה היה כאין וכאפס לעומת מה שהרגיש כשפתחה בפניו את המצגת על המחשב שלה, תחת שם הקוד "הפוני שלי".

"לא יהיה לך עור אנושי יותר", הסבירה לו, כשהיא אוחזת בסיגריה שלה. לאחר הניתוח יהיה צבעך שחור ומגע העור שלך יהיה כמגע הלייטקס שאני כל כך אוהבת. וכפוני שלי אתה גם לא תצטרך את כפות הידיים והרגליים שלך. לפוני שלי לא יהיו גפיים. בהמשך נתאים לך פרסות יפות. אתה אוהב את זה?

הוא חש כעומד להתעלף. הגברת לצידו הפנטה אותו לרמות שלא ידע בעבר. ראשו היה עליו סחרחר. איבר המין שלו השתולל חסר מעצורים. הוא רצה ולא רצה. הסכים וסירב. אך הריח המשכר של הגברת הצמודה אליו כששדיה נמרחות על כתפו שייכנע אותו להנהן לחיוב.

"אבל אתה חייב להיות צייתן...צייתן ומאולף כמו שאני אוהבת...ברור?", המשיכה.

"כן המאמנת... אעשה כל מה שתבקשי", מלמל מהופנט.

ואני אאלף אותך כל הזמן... אתה תהייה חייב להיות מאולף..תרצה את זה... תחלום על זה... תהייה מאולף ומאושר, כמו שתמיד חלמת", המשיכה. "נתאים לך את השיניים לרסן של סוס צייתן. נחבר לך רתמה לגוף ואוכף מתאים. רוצה לעזור לי לבחור את האוכף, חמוד שלי?", התגרתה בו.

בטרם השיב סיימה את התיאור בתכנית שהיממה אותו לחלוטין."אתה לא צריך את האיבר הגדול הזה בין הרגליים שלך, נכון?", שאלה. היא החדירה את אצבעותיה עם הציפורניים הארוכות אל בין מכנסי חליפתו. "את האיבר הזה ששולט לך בראש אנחנו נסיר בניתוח. לא יהיה לך שם שום דבר. תהייה חלק כמו הבטן שלך. וכדי שתציית כמו שאני אוהבת, בתוך פי הטבעת שלך יורכב פלאג אנאלי קבוע . לקישוט יחובר לו זנב מתנופף. פעמיים ביום נעשה לך חוקן כדי לרוקן אותך עם מכונה חשמלית. ברור?", הרעימה בקולה

התכנית הטריפה אותו לחלוטין. זו הייתה הפנטזיה שלו, רק מעולם לא העז להודות בה לאיש. עתה עומדת הפנטזיה שלו להתגשם. הוא ידע שיסכים.

"אתה רואה את המכשיר החשמלי הזה", שאלה והצביעה על מתקן קטן וזעיר. את המכשיר הזה נחבר לגוף שלך. הוא פועל על מכות חשמל..ככה אני אוהבת. בכל פעם שארצה שתבוא אלי, אלחץ על השלט החשמלי שלי ואתה תבוא אלי על ארבע..במהירות ובצייתנות",המשיכה. "ואחרון אחרון חביב - יותר לא תדבר. הניתוח יכלול שינוי קטן במיתרי הקול ורק צניפה של סוס תצא לך לאוויר העולם. צניפה אחת פירושה כן ושתי צניפות פירושן לא. ברור???"

בתחילה חשב להתנגד, למרוד לפתע הבין שאולי היה נמהר מדי והשינוי הזה לא בשבילו. אך ידע שיסכים. במצבו הפיזי והנפשי רק ככה תדע נפשו אושר עליו להבין את המצב ולהשלים איתו.