כתיבה

שבועיים של התאוששות. זה כל מה שסופה היה צריך כדי לחזור לעצמו ולחוש חזק ובריא. סופה היה עתה פוני בוי מושלם. היא אהבה את מראהו האצילי עם הרסן המחובר לפיו ועור הלייטקס החלק והשחור. המאמנת הייתה גאה ביציר כפייה. עתה התפנתה למלאכת האימון. היא הייתה נחושה להפוך את סופה שלה למיומן, מאומן וצייתן לפי ראות עינייה. היא בנתה לו תכנית אימונים מפורטת ומקצועית.

לפני שהחלה באימון הבכורה בחצר הגדולה שלפני ביתה, הציגה בפניו קופסת עץ מהגוני מהודרת. "אתה יודע מה יש בפנים"? שאלה בחיוך. הוא נענע ראשו לשלילה. "ואתה בטח רוצה לדעת חמוד, נכון" ", המשיכה. הוא הניד בראשו בחיוך ואמר "כן" רפוי ומבויש. היא פתחה את מכסה הקופסה. בתוכה נחה לה בשלווה נוצה ארוכה ואדומה. "כשתהייה מאומן כמו שאני רוצה אחבר לך את הנוצה לראש, כדי שתתנוסס וכולם יראו אותה. בלי הנוצה אתה פוניבוי טירון סופה", הרעימה בקולה. "רק כשאחליט תזכה בנוצה ואז אהייה גאה בך מאד".

מתוך מזוודה אדומה שלפה את ציוד האימונים הנלווה: אוכף לכתפיים,רצועות ורתמה. "אתה מוכן"?, שאלה. היא הייתה לבושה בבגדי רכיבה סקסיים. מגפי עור חומים עם דורבנים, מכנסיים לבנים מתוחים על רגלייה הארוכות והחטובות, חגורה רחבה, חולצה הדוקה עם כפתורים, ווסט עור ומטפחת אדומה לצוואר. שערה המתבדר היה אסוף לצמה. היא הייתה מדהימת מראה ועוצרת נשימה. מבטה הרציני והנחוש הוסיף לה סמכות והדר.

סופה הנהן בראשו חלושות. "נראה לי שאתה קצת עייף...אני אעורר אותך קצת", הרימה את קולה. היא שלפה מן המזוודה האדומה את שוט הזנבות השחור. במיומנות ובזריזות הצליפה בו ארוכות. היא אהבה את צליל העור הנצמד ללייטקס. היה לזה צליל מתכתי מהדהד שהתמכרה לצלילו המשכר.

הוא צווח באימה. הוא היה מוכן לכל משימה. "אתה מוכן?", הרעימה בקולה. הוא אישר בצריחה מחרישה אוזניים. היא הוליכה אותו לקצה הגדר שם הוכנה מבעוד מועד רמפה מעץ. היא עלתה אל הרמפה, פוסעת במעלה שלוש מדרגות. הוא עמד על שתי רגליו כשלכתפיו אוכף כתפיים זעיר. חיש קל קפצה על כתפיו. הוא חש במלוא כובד משקלה, אך להפתעתו נשיאתה נתנה לו כוחות על בלתי צפויים. לפתע הרגיש מאושר כל כך. היא חיברה את הרתמה לרסן שבפיו והוליכה אותו לאורך החצר הלוך ושוב.

מדי פעם משכה ברתמה ימינה והוא הבין שעליו לפנות ימינה וכך שמאלה ואחורה. כשהבין לאחר זמן יחסית מהיר ביקשה לבדוק עד כמה מיומן סופה בריצה. היא הצמידה את הדורבנים למותניו ובעטה קלות. הכאב המפתיע כתוצאה מחדירת שיני הברזל בבשרו , היה קשה מנשוא. יותר מכך - הוא לא הבין מה מהותו."אתה פאסיבי מדי סופה....אתה לא מרגש אותי מספיק", זעמה. "עכשיו יש לך אתגר סופה ! אני רוצה שהאימון יעשה לי את זה !...בכל פעם שאת חש בדורבנים אתה עובר לריצה סופה. שתי הדורבנים ביחד – ריצה קדימה. הדורבנים רק בצד ימין – פנייה ימינה בריצה . הדורבנוים רק בצד שמאל – פנייה שמאלה בריצה....קדימה, אנחנו מנסים שוב!". סופה רץ, התנשף והזיע. היה לו קשה. אך הוא היה המאושר בתבל. "תודה..אני כך כך מאושר", קרא בקול. הוא רצה שכולם ישמעו אותו. השכנים. החברים. עוברי האורח. לא אכפת לו מי. למרות המאמץ הרב הוא לא רצה לרגע שזה יגמר. כשביקשה לערוך הפסקה, היה מבולבל לרגע.

היא לעומתה לא הייתה מרוצה כלל. "אתה יודע מה מעצבן אותי?", צרחה עליו אדומה מכעס. "... אני שונאת פוני בויז שמשחקים אותה חסרי יכולת ופסיבים בצורה קיצונית וזה מה שאתה עושה כל הזמן וזה מעצבן אותי, אבל אתה לא קולט. פוניבוי שיש לו יוזמה מדליק אותי..לא כאלה שהם חסרי יכולת". היא שלפה שוב את שוט הזנבות והצליפה בו עד שנשמתה פרחה מגופה. רק אז נרגעה במקצת. "אני לא יכול יותר...לזה אני מסוגל...לא ליותר", התנשף סופה. "מי שנכשל עושה שוב ושוב עד שהוא מצליח ומי שנכשל ומתחיל לבכות לא יצליח בכלום בחיים", המשיכה לזעוק באזניו.

כשהבחינה בתגובתו הפסיבית שלפה את השלט רחוק ששכן בכיס סמוי במגפה הימני. היא לחצה על הלחצן בדרגה 4 . סופה התקפל בזעזוע. הכאב היה קשה מנשוא. זרם חשמלי צרב כל חלק מגופו והוא הריח עשן נפלא מאפו. "קדימה אנחנו יוצאים לשלושה סיבובים נוספים סביב החצר", צווחה ודחפה את הדורבנים עמוק בצידי גופו. סופה חשב להתמוטט וביקש הפסקה. " אני שונאת סאבים שמשחקים אותה חסרי יכולת ופסיבים בצורה קיצונית ...אמרתי לך את זה מאה פעם", התמידה המאמנת ולא ויתרה לסופה עד שקם על רגליו שוב ושוב וביצע את האימון באופן מושלם.

"אתה רואה...אתה מצליח. : שאני נותנת למישהו משימה אני מצפה שינסה שוב ושוב ושוב עד שיצליח . : אחד שמרים ידיים לא ראוי לי...ברור סופה !". הוא הניד בראשו להסכמה ואמר לה בקול רפוי:"כן גברתי". בתמורה לחשה לאזנו כמה מילות חיבה ושלפה כמה קוביות סוכר ותחבה אותן לפיו. לעצמה שלפה מתוך צידנית מלאת קרח פחית של תה קר. היא הביטה בסופה מלקק את הסוכר ומלמלה לעצמה שזה בטח הרגע המאושר בחייה.

הם המשיכו באימונים המפרכים כשבועיים מזריחת השמש ועד שקיעתה. פוני בוי והמאמנת שלו. שוב ושוב הם הקיפו את החצר. הוא אהב את הבאט פלאג הקבוע התקוע באחוריו ונהנה מהחיכוך הבלתי נגמר שלו שנתן לו אנרגיה בלתי נגמרת כמנוע טורבו משוכלל. היא אהבה את תחושת השליטה המדהימה ואת יכולת האילוף הטמונה בה שהגיעה לשיאה. בסיומו של כל ערב , לפני השינה, הגישה לו קערת ענק של שיבולת שועל. לפני שפרשה לישון התמידה למרק את עור הלייטקס המבריק שלו במים חמים ובסבון. כשנכנסה למיטתה התקשתה להירדם כשנזכרה במסיבה השנתית שתוכננה למוצאי שבת הקרובה.

שעות אחדות לפני המסיבה היא ידעה שזהו היום המאושר לו ציפתה. המסיבה תוכננה בחווה של מיס קתרין והסאב שלה ג'ורג'. הייתה ביניהן תמיד תחרות סמויה. ג'ורג' היה נחשב לסאב האידיאלי שכל חברותיה רצו כמוהו. עתה חשה כי כשתציג את סופה וביצועיו תעבור אליה כל תשומת הלב. אך טרם המסיבה התלבטה עוד האם לשלוח את סופה לניתוח הסרת מיתרי הקול שלו. היא נקשרה אליו וחששה שמא הנתוח יפגע בתקשורת שיצרו בינהם והחליטה לדחות את הניתוח למועד אחר. "אני רוצה אותך אקטיבי...מלא יוזמה....רוצה להרגיש את זנב הסוס שלך רוקד באויר כל העת בהתרגשות...ברור סופה...אתה לא תאכזב אותי !"אמרה והביטה בו בעיניים יוקדות.
הוא אישר כי יעשה אותה המאושרת במחוז עד שקתרין תאבד את שלוותה בקנאה.

היא לבשה בגדי רכיבה חדשים מעור לייטקס בצבע בורדו מטריף חושים. מעולם לא הביט בהערצה גדולה כל כך כמו בערב זה. בטרם יצאו לדרך שלפה מקופסת העץ את הנוצה האדומה. היא הצמידה אותה למצחו בפתח המתאים והביטה עליו בסיפוק." אתה פוניבוי מושלם סופה....מוששללללםם", אמרה בגאווה.