כתיבה

חלונות הבית המוגפים והוילונות האדומים הסתירו את החשיכה. הדממה והשלווה ששררו בחוץ היו מטעים. בתוך הבית הייתה אווירה שונה לחלוטין. צלצלתי אליה, כבר מזמן זממנו יחד מה נעשה לאותו בחור שפגשתי במועדון האפל ההוא בת"א.

"אני בדרך. עוד כמה דקות מגיעה" אמרה בזמן שסירקתי את שיערי השחור. ניתקתי והלכתי להתלבש, הדלקתי את המזגן כדי שלא יהיה חם מדי בלבוש הויניל ומגף הירך השחור.

פיזרתי נרות בכל הבית, ריח הקטורת החל להתפשט יחד עם העשן שגרם לדירת החדר ששכרנו להיראות מסתורית יותר ויותר מרגע לרגע.

סידרתי את כל הדברים הדרושים שסיכמנו על השולחן בפינה, הרתחתי קומקום והדלקתי סיגריה.

צלצול בדלת, הנה היא סוף סוף הגיעה.

לבושה בשמלת הלייטקס השחורה האהובה עליה. הסתכלנו אחת לעבר השנייה במבט מבין ומשועשע.

"מוכנה?" שאלה אותי

"אין יותר ממני!" עניתי לה בחיוך חושפני

היא החלה להוציאה את הציוד אותו הביאה עימה והניחה אותו ליד האביזרים שלי. הבטנו בהם סורקות אותם - מצבטי פיטמות, נרות שעווה, סטרפאון, שלל ויברטורים בגדלים שונים, ערכת חשמל, אטבי כביסה, מחטים, חבלים.מה לא היה לנו שם. ספק רב אם נספיק להשתמש בכולם, אבל גם אם לא ,עדיין תמיד יש את מחר.

סיימנו את הקפה בשיחה קולחת וסיכמנו את מהלכנו הבאים. שתי מלכות שמסתדרות כ"כ טוב ומוכנות להתחלק אחת עם השנייה בשללן ללא עוררין זה דבר נדיר במחוזותינו, אבל לנו זה נראה טבעי.

דפיקה בדלת. ידענו מי האורח, הרי לשם כך הגענו ערוכות. הצצנו לוודא דרך חור המנעול. הוא היה שם. גבוה, 1.80 מ' גובה . כתפיים רחבות, שרירי מעט. לבש מכנסי ג'ינס וחולצה מכופתרת כחולה שהדגישה את עיניו..

נראה טוב השאלה אם עשה מה שביקשנו.

פתחנו את הדלת ומייד ירד על ארבע נישק את רגלינו

הסתכלנו אחת על השנייה, תוהות אם המידות שמסר לגבי האיבר מין שלו הן המידות המדייקות.

"תתפשט", פקדתי עליו . חברתי גיחכה.

הוא סגר את הדלת ומיד התפשט ונעמד על ארבע כמבין את רצוננו לבדוק את הסחורה שמולנו.

ליאת ניגשה אליו והניחה את רגלה מתחת לפניו

הוא רכן ללקק את המגף שלה בשקיקה. היא נראתה שבעת רצון. אני בחנתי מקרוב את מידותיו..

חייכנו אחת לשניה. ידענו שאנו מוכנות להמשך בעשייה.

"תביא לי את הכסא שבפינה שמה למרכז החדר ותתיישב עליו! אם תעיז להישיר אליי מבט אתה תיענש בחומרה!", פקדה ליאת בקול תקיף.

בצייתנות מורכן ראש מכופף מעט רץ להביא את הכסא כדי למלא את מבוקשה. אני, במקביל, הכנתי את החבלים.
בהפתעה תפסתי את האורח המופתע בגרונו והורדתי אותו אל מול הכסא על הרצפה. קשרתי את ידיו לרגלי הכסא. "את היום הזה לא תשכח לעולם", צחקה ליאת . קמתי להכין את האביזרים שבהישג יד. ליאת שיחקה בינתיים בישבן שלו. "ליאת, מה את עושה?!", שאלתי . "אני רק משתעשעת קצת לפני" אמרה במבט התמים והמתפלא שלה, כאילו אין לרגליה בחור מתפתל באנחות ומשדר מצוקה.

ואז הגיע הרגע משכר החושים אותו אני אוהבת יותר מכל דבר אחר בעולם. ללבוש את הסרטפאון, להתאימו למתניי ולחוש את עוצמתו מבין חיבוריי רגלי. העוצמה הזו משכרת ומזרימה את האדרנלין בדמי בקצב שגורם להלמות ליבי להלום שוב ושוב. שאלתי בלחישה "ליאת את לא חושבת שכדאי שנכין אותו לזה לפני? כלומר אורך הסטרפאון שלי 22 ס"מ, אך שלך לא פחות מ - 30 ס"מ ..." ליאת צחקה ואמרה "את תחממי אותו...רק אחר-כך אכנס גם אני לפעולה ", קרצה והרכיבה על ראשו את רסן הפוני שחסם את פיו ועיניו.

ליטפתי את ישבנו שנראה לבן וחיוור מדיי לטעמי. התחלתי במכות עדינות ומתונות על הלחיים. אחת ועוד אחת. ליאת עומדת מנגד בפנים סמוקות ומחכה לתורה

ליאת ואני מעשנות בדרך כלל במיוחד כשאנחנו מבלות יחד ואם אנחנו נהנות אנחנו מעשנות אפילו יותר. היא הציתה לנו סיגריה משותפת וקרצה לי. ידעתי מה המשמעות..

לאחר כל שאיפה שלקחנו מהסיגריה כיבינו אותה על ישבנו החיוור של הבחור. שאיפה, כוויה, שאיפה, כוויה, שאיפה, כוויה... ישבנו נראה עתה מלא בסימנים אדומים בוהקים.

הוא התפתל, נאנק, נראה נבוך וניסה למלמל משהו לא מובן מבעד הרסן. "מוכנה?" שאלה ליאת בחיוך רחב. "ממשיכות!"...ספרנו "1.2.3.." החדרתי בכוח את הסטרפאון שלי אל אחוריו. הוא החליק פנימה לתוך הישבן הלבן מכוסה בנקודות האדומות. התחלתי לנוע פנימה והחוצה , שוב ושוב, ללא הרף, נאנחת ומתענגת מהרגשת השליטה שלי בישבן האלוהי שלו. הוא כולו שלי.

ליאת התקרבה אליו. "נהנית כלבה?", שאלה. הוא הנהן בראשו. ליאת שיחררה את הרסן והוא נאנח בהקלה "לא כ"כ מהר, פתח פה גדול יש לי משהו לתת לך" אמרה וכשפתח את פיו ירקה לו בפה. מופתע ומושפל הרכין ראשו. הבנתי שתחושת הגירוי משתלטת על ליאת "אין לך אישיות, אתה חפץ ולא כלום ולכן אין סיבה שנראה את פניך." היא פנתה לעבר התיק שלי והוציאה ממנו את המסכה ששמרתי מבעוד מועד. היא דחפה לו גרב לפה "שלא תעיז לצעוק!", גערה בו,
והלבישה על פניו את המסכה. מרוצה מעצמה בזמן שאני מתענגת עם הסטרפאון באחוריו התחלנו לטפטף על גבו טיפות שעווה גדולות וחמות ממצבור הנרות הדלוקים בחדר. אלה זלגו לכל אורכו ורוחבו של גופו.

רק משחשתי באורגזמה והרגשתי מסופקת שלפתי את הסטרפאון מישבנו."הוא כולו שלך" , אמרתי לליאת.התיישבתי על הכיסא מוציאה מפיו את הגרב ומכוונת את פיו לסטרפאון "תמצצי כלבה..תמצצי טוב...שאהיה מרוצה עם סטרפאון נקי ומצוחצח", רשפתי בקולי. הוא הכניס את קצה הסטרפאון לפיו והחל ללקק בחשש. תפסתי בשערותיו והחדרתי את הסטרפאון מולו עומקו לפיו. שוב ושוב.

ליאת שימנה את ה-30 ס"מ שלה וניגשה למלאכה. ישבנו היה אדום ונפוח וליאת מרוגשת ונאנחת מתנועעת עליו ובו זמנית שורטת את גבו עד זוב דם. הוא נאנק ונאנח מתפתל מחפש מוצא אך לא יכול היה לזוז. החלטתי שעייפתי מהעקבים ושכפות רגליי צריכות להתפנק.הסתכלתי וכשנוכחתי לדעת שהסטרפאון נקי, מבהיק ומצוחצח. שלפתי את הסטרפאון מפיו והבטתי בפניו והחלפתי תנוחה כך שרגלי מול פיו. הוא הבין את הרמז מנסה לעמוד במשימה הכמעט בלתי אפשרית שהוטלה עליו לענג את כפות רגליי תוך כדי בעילתו, מנסה להתעלם מתחושת הצריבה העזה שבגבו.

צחקתי, הוא נראה כ"כ מצחיק בעיני באותו רגע. הוא נראה חסר צורה ומעוות. ליאת נאנחה וגמרה מאושרת. היא הסתכלה עליי מסופקת "לשלב הבא?" שאלה. "כן, אני חושבת שזה הזמן", השבתי.

החזרתי את הגרב לפיו והתרנו אותו מרגלי הכסא הוא נפל. הבחור נראה מגוחך. היינו משועשעות. הוא התפתל לא הצליח לקום. תמכנו בו והושבנו אותו על הכסא. "עוד לא גמרנו איתך כלבה" אמרתי והבאתי את האזיקים והחבלים.

קשרנו אותו לכסא, עירום כביום היוולדו, גרב בפיו ומסיכה על פניו. הוא ניסה לצעוק אבל מפיו עלו רק יבבות בכייניות משהו. ליאת טענה שהישבן שלו עוד כואב מהבעילה ואני טענתי שגם מהכוויות והשריטות. קשרנו את ידיו אחורנית ורגליו צמודות לכסא, איברו הזקור והבולט מולנו .

ליאת נגשה לשולחן ובחרה בקפידה את האביזר הבא שלה סכין מנתחים "הוא לא צריך את הביצים שלו", אמרה כשהיא משוחחת איתי. זעקת שבר נשמעה מפיו משהו שנדמה כ"לאא..." אבל חלוש ומעומעם.

צחקתי, אני מכירה היטב את ליאת והשיגעונות שלה. התקרבתי אל פניו קרוב קרוב כך שירגיש את נשימתי מעל פניו. הוא נרגע התחיל לחוש ביטחון. הוא סומך עלי, עלי?..., חשבתי בהפתעה

תפסתי ביד אחת את איבר מינו. הוא ניסה להיאבק אבל לא הצליח. צחקתי וליאת מהצד משועשעת בוהה במחזה. מבט אחד לעבר ליאת והיא הגישה לי את סכין המנתחים "אתה סומך עלי?", שאלתי מתגרה בו בעודי מעבירה את הסכין לכל אורך איבר מינו. נראה היה שהפסיק לנשום לרגע. העברתי את היד לשק אשכיו וכיווצתי אותם. פניתי לליאת: "הוא הזונה שלנו, צריך לסמן אותו כמו שמסמנים פרות וכבשים", אמרתי. "אל תזוז אחרת תצטער על זה!". סטרתי לו בחוזקה על פניו וירקתי על איבר מינו כדי שיפסיק לנסות להתנגד.

הוא קפא במקומו. הזזתי את רגלו כך שהירך תהיה מופנית כלפיי מעלה. חתכתי עם הסכין בבשרו את הסימן איקס. ליאת סובבה את הירך השנייה וסימנה גם היא אותה באיקס נוסף.ירכיו התמלאו בדם. חייכנו אחת לשנייה וליאת ליקקה את הדם שניגר מהירך

השחר כבר כמעט עלה, מסתבר שהתכנון שלנו עלה הרבה מעבר למצופה ונשארנו יותר ממה שתכננו. "אני צריכה ללכת" אמרה ליאת. אני הנהנתי, "גם אני בקרוב" ליאת הגישה לי את המפתח של החדר, אספה את החפצים שלה וכהרגלה נעלמה עוד לפני שהספקתי לומר לה שלום. חייכתי אליו, "לא תשכח אותנו גם אם תרצה" התרתי את רגליו וידיו "אל תפתח את העיניים עד שאומר לך" שמתי את מפתחות החדר בין רגליו, אספתי את חפציי ויצאתי אל ציוצי הציפורים שנשמעו בחוץ.