התבוננות

אני מרגישה את הנשמה נותנת את אותותיה,זעקותיה.
מרגישה שמשהוא כובל אותה,מן פחד מהול בעצב.
אני נמצאת כאן ומחפשת את המשהוא שיוכל לראות שאני אוכל לתת לו לראות את מאחורי ההגנות,מאחורי המסכות וגם את מאחורי הזעם וההתנגדות של ההתגננות מהחתירה פנימה. שיהיה מספיק חזק להישאר שם ופשוט לתת לי להיות כאובה,שבורה,אבודה ילדה נטושה.
כל חיי אילפתי את עצמי לשבת עם רגליים פתוחות כשהכי רציתי להתחפר פנימה. לדבר כשהכי בא לי לשתוק שחס וחלילה לא יהיה שקט...
והנה אני כאן לא רוצה לברוח יותר.רוצה להביט פנימה רוצה לתת לך ללגום את כאביי ולשוטט בעיייני מבלי לומר אייזה בדיחה מטופשת על מנת לשבור את הקרח,מבלי להשתלט על המצב.
זה לא עוזב אותי החוויה הכ"כ קצרה שחוויתי. שנתתי לך לקחת אותי,לקחת לי את כל החושים,לעמוד שם ולהרגיש כל הצלפה מנגנת ביחד עם הנפש שלי והיה לי כואב ולא בכיתי. הייתי פשוט הייתי,מנותקת ומחוברת כ"כ. מנותקת מעצמי הכאילו שפויה הכאילו בשליטה והייתי כ"כ מסורה נותנת לך לראות אותי...