התבוננות

אני מכורה כבר כמה חודשים (אני משקרת-נטייה של מכורים) אולי בעצם כמה שנים.
מכורה לחוסר שגרה,לחרא אוכל,לאנשים מכורים,ללכת לישון ב-5 בבוקר ולקום שעה לפני העבודה.
מכורה לקשרים לא בריאים,לאקשן. מכורה לסיגריות. מכורה לסטואציות הזויות...
והרשימה יכולה להמשיך עוד ועוד...
וזה מחלה חשוכת מרפא וזה מפחיד אותי כי אני באמת רוצה להפסיק לנהל את החיים שלי ככה אבל אני מכורה
זה חזק ממני, גדול ממני. אני משתוקקת לשגרה אני יודעת שזה מה שישמור עלי שפויה.
וכן זה כמו סמים,כמו אלכוהול. אתה יודע שזה פוגם את חייך ואתה ממשיך לעשות את זה לעצמך.
היום אני כועסת על זה שאני מודעת ושמה זין ענק על זה.
כן הרבה אולי יגידו ששגרה זה משעמם,אך בשבילי זה עקביות זה מעניק לי יציבות וביטחון.
כשהדברים מוכרים וידועים מראש הם מעניקים תחושה של שליטה,שייכות ומסגרת יציבה.
וככה אני צריכה. ושם בתוך השגרה נמצאת לדעתי גם השלווה.