אמיצה

יושבת לי בסלון .. נהנית מהשקט ..

לפתע נשמעות צעקות מהחדר הסמוך ...

שתי בנות 5 וזה נשמע ככה:

״ לא רוצהההה נו דייייי תפסיקי כבר עם זה . 

אני אומר אותך לאמא שלי ״ ( הבת שלי ... נו ברור)

״ טוב . לא צריך . אז אני הולכת הביתה ״ 

אני מחכה בסובלנות ..

כמובן שמיד מתייצבות שתיהן מולי עם פרצוף חמוץ כשאחת רוצה הביתה ואחת רוצה שבאמת ההיא תלך הביתה 

ניסיתי להבין על מה ולמה ..

אז ביתי המתוקה והנאיבית ( כמו אמא שלה (;) מייד אמרה :

״ היא רוצה לשחק משחקים שאני לא מוכנה לשחק ״

כן ..? 

שאלתי בשקט ... 

מה למשל ?

״ היא רוצה שאצווה עליה לעשות את כל מטלות הבית . וזה לא יפה לא במשחק ולא במציאות !״

חייכתי לי .. המממ מעניין חשבתי לעצמי .

 ( מאיפה הרעיון אלוהים ישמור ...)

בסופו של דבר נמצא משחק אחר . ולא כזה שכולל

ציווים או מטלות (:

אותה בת 5 מתוקה נהייתה בת 6 .

באחד הימים אני חוזרת לי הביתה עם סנדלים חדשים ויפים עבורה ...

רוצה שהיא תבוא למדוד .

לאחר מס׳ פעמים שאני קוראת לה לבוא והיא בשלה .. הרמתי את קולי ..

נוווווווווו בואי כבר למדוד את הסנדלים או שאני מחזירה לחנות !! ( ניסיתי את הגירסה הקשוחה שלי (:)

והיא ...

מגיעה .. נעמדת לה בפתח הסלון ואומרת לי ...

״ לא . אני לא מודדת . את כועסת עליי .״

וככה אחרי כמה נסיונות נוספים שלי לשכנע את המפלצת המתוקה והקטנה לבוא למדוד 

התייאשתי והתחלתי להכניס חזרה את הסנדלים .. לא רוצה - לא צריך ! 

אני מחזירה לחנות . 

״ תתחנני״ אני משפשפת את אוזניי ...

מה זהההההה???? אני שואלת אותה בפה פעור???

״ תתחנני ״ היא אומרת לי שוב בביטחון ..

״ תגידי לי €$<#% בבקשההההה תבואי למדוד את הסנדלים .. בבקשההה״

ואני ... ??

התחננתי .. נו ברור ..

(:

ילדים זו שמחה !

אין ספק .

שנים של משחק ארוך ומתיש ..

משחק מחבואים אמיתי בו אני זו שסופרת .

ולפתע פתאם 

צדדים לא מוכרים .. כמעט נשכחים

יוצאים מהמחבוא 

צדדים אפלים מלפניי מצדדי ומאחורי 

צדדים שלא היו שם

והצטרפו עם השנים למשחק..

גם הם כעת אומרים ״ פוס ״ למשחק ויוצאים לאור.

ואני..

שכבר שנים מחפשת אחר צדדים נסתרים 

כנראה כבר לא אמצא .

לעת עתה המשחק נגמר .

אף צדדית שבי כבר לא במסתור 

כולן יוצאות מהמחבוא.

עד הפעם הבאה.

נלחמת .

בכל הכח .

הפה צועק דיייייי

אבל הנפש .. הלב ... הגוף מתחנן עודדדדד

את יודעת שאת רוצה את זה .

מתפתלת 

מתייפחת

נלחמת עוד יותר חזק .

זועמת על הפה .

רוצה שיסתום .

לא להשמיע הגה .

להכיל את המקום שלי . בשקט . 

נלחמת . בכל כוחי .

בוערת .

נכנסת לסערה .

הדמעות כבר שם , 

אבל היא לא תתן להן לפרוץ החוצה.

חזקה.

סופגת עוד ועוד ועוד 

היא לא תישבר כל כך מהר .

לא כל כך מהר.

מביטה בו - מחפשת את החיוך המרוצה שלו.

מתחילה לעוף לאט ,

היא רק צריכה לשחרר . לתת לעצמה להגיע למקום הזה שהיא כל כך אוהבת .

נכנעת .

עפה למקומות נסתרים .

עכשיו טוב .

מדהים ..

איך לרדת כל כך קשה לי .. 

נאבקת בכל הכח .

אבל לעלות ??

קורה לי בשניות .

קלי קלות .

(מחשבות ומסקנות קשות של בוקר)

לפעמים אני עפה בדמיון ..

מפליגה רחוק רחוק למחוזות נסתרים

ושם 

אין נכון או לא נכון

אין צודק או טועה 

אין אסור או מותר

אין מסוכן

אין רוע 

אין שבור - הכל שלם .

רק כמה חבל שיש שם רק מקום אחד.

ואל תספר לי כמה אני נאיבית או שאולי בכלל לא.

הכל בכלל סתם תירוץ בשביל עוד דקה לישון ..

גם אם המחיר הוא כזה אסטרונומי - זו אני !

ויותר מזה.

״ תני לי לראות אותך ,

מתפשטת מולי .

תני להרגיש את הרגע שבו תהיי שלי״ ( יציאת חירום)

תתפשטי !

בכל פעם שאני חושבת על הציווי הזה ..

אני בעצם שואלת את עצמי מתי באמת התפשטתי ..

אז כן ..

הורדתי את השמלה / חולצה/מכנס/תחתונים וכו׳

אבל ממש להתפשט? 

חושבת שיכולה לספור על אצבע אחת בערך מתי עמדתי עירומה .

לגמרי עירומה .

כל חיי אני בורחת .

כשקשה לי - בורחת.

כשכואב לי - בורחת.

כשעצוב לי - בורחת.

כשנגמר לי - בורחת.

כשמפחיד לי - בורחת.

כשמוזר לי - בורחת. 

כשטוב לי - כן ...

גם אז בורחת.

האם שביל הבריחה שלי הוא כזה אינסופי ? 

נמאס לי לברוח .

עייפתי מלברוח.

פשוט לא מצליחה להפסיק לרוץ .

תמיד הזהירו אותי ..

היזהרי במשאלותיך !

ואני ... אף פעם לא נזהרת . לא כמו שהייתי צריכה לפחות.

כל השנים ביקשתי לראות שני צעדים קדימה .

אבל זה לא העיקר , לראות ..

צריך גם לדעת להתמודד עם הידיעה .. להתכונן ... לתכנן צעדים כראוי

והנה , 

לאחרונה אני מפחידה את עצמי . 

הראייה שלי , העתידית .. מדוייקת להפליא .

תקראו לזה אינטואיציה ... או איך שתרצו .

רק קחו את זה ממני .

לא בטוחה שאני רוצה לראות .

אולי אחרי הכל 

הפתעות זה לא כזה דבר רע..?!

אני חושבת שכבר חודשים ..

אני עוצמת עיניים .. שוקעת לתוך הכר ..

ומתעוררת בבוקר רטובה כולי .

כל פעם החלום זהה .

אתה ממלא לי אמבט , המים חמימים ונעימים

אני מבקשת ממך שתנקה ממני את טינופת היום שדבקה בי

שואלת אותך אם תהיה מוכן להוריד ממני את הלכלוך שהצתבר בי שנים

מתחננת שתעשה אותי נקיה , טהורה ושקופה עבורך

ואתה שותק

רק פושט ממני את בגדיי

מניח אצבע על שפתיי 

לוחש לי שששששש מרגיע באוזניי

מספר לי שבעוד רגע הכל יהיה בסדר 

מכניס אותי לאט למים

מסבן את עורי 

מלטף את שיערי

מנשק לשפתיי

עוצם את עיניי

השקט הזה יכול להרוג אותי

הושבת אותי 

ובשניה חדה משכת את כולי אל המעמקים

האינסטינקט הראשוני היה להתנגד לך

אך ללא כל ספק - נכשל

ההבנה שעכשיו אני שם , עמוק מתחת למים ללא שום יכולת לנשום

בשליטתך המלאה

הידיעה כי לעולם לא תפגע בי 

הביאו אותי למצב של הכלה.

שוכבת בעומקה של האמבטיה

המים מכסים אותי 

מתחילה להתערפל

מאבדת תחושה של זמן או מקום

מתעוררת .

והוא הגיע .. 

בילינו המון יחד .

סוף סוף נכנסנו לעומק .

שיתפתי אותך בפרטי פרטים .

ואת אותי .

בפרטים שהיו חסרים לי בפזל של חיי.

עכשיו הרבה יותר ברור לי .

הכל מתחיל מגיל 0 מסתבר .