לפני 5 שנים. 4 באוגוסט 2019 בשעה 8:55
חוסר אויר
חוסר חמצן
מנסה לנשום קצת יותר
מנסה לחלום קצת יותר
אבק
וחול
חודרים לנשמה
נלחמת עד שנחנקת
עד הסוף
אמיצה
פשוט אני. פשוט אישה.לפני 5 שנים. 3 באוגוסט 2019 בשעה 16:12
סיפורה של שפחה - הגרסה המשעשעת
חדר לידה
עובדת שעות נוספות
כבר שנים שלא שמעתי לידה
הן לוחצות -אני איי שם בעמדת המזכירה לוחצת
הן דוחפות- אני איי שם בעמדת המזכירה דוחפת
הן נושמות - אני איי שם בעמדת המזכירה נושמת
הן נושפות - אני איי שם בעמדת המזכירה נושפת
הן צורחות - אני .. לא לא צורחת
רק מקשיבה ומחכה לצלילים המתוקים האלו ..
והמסקנה שלי
עבודה בסופש ובערב זה משמין ומאתגר .
וטוב נו גם קצת מבאס
לפני 5 שנים. 2 באוגוסט 2019 בשעה 10:29
לפני 5 שנים. 1 באוגוסט 2019 בשעה 11:41
יותר נכון כמעט תמיד ...
השירים שאני שומעת ..
מבטאים בדיוק מה עובר לי בראש
בגוף
בלב
היום אני והצל שלי יוצאים לברוח
לברוח אל הלא נודע
לפני 5 שנים. 1 באוגוסט 2019 בשעה 11:39
הצל שלי ואני יצאנו לדרך
השמש עמדה כך בערך
פעם אני מוביל
ופעם צל על השביל
עננים התכנסו בשמיים
התחילו לרדת טיפות מים
צילי התכנס בתוכי
המשכתי לבדי בדרכי
הרוח טלטל
הפחד טפטף וחלחל
צילי בתוכי מרעיד
מפחיד יותר מתמיד
הוא שואל לאן אתה לוקח
אני משיב לאן אתה בורח
למה תמיד קירות מוגנים
למה צל כשאור בפנים
בוא נעוף רחוק
אתה תהיה לי כנפיים
אל חיבור דמיוני
שהיה עד עכשיו בלתי אפשרי
בוא נקפוץ, נמריא, נעוף
אל קשר הצל והגוף
די להמשיך לברוח
אל מה שתמיד רצינו לשכוח
לשכוח את דלתות הבלבול
את הילד שמציץ דרך חור המנעול
בוא נעבור את הגבול
אל החופש שהיה כבול
ורק מנגינות מזכירות
שבחוץ אפשר להיות
משוחרר מכל פחד
רק כשהצל ואני ביחד
לפני 5 שנים. 28 ביולי 2019 בשעה 15:35
לא שומעת לא רואה
ככה כבר שנה
כלום לא השתנה
מסתתרת מתחת לשמיכה
כועסת על עצמה
יום הולדת והיא שוב עצובה
אז אולי עכשיו אם תפסיקי לחשוב
יתבהרו השמים מעלייך
אני מבטיח לך שהשמש תזרח
גם עלייך
עלייך
מתאפרת שכבה ועוד שכבה
מנסה להסתיר את הפנים שלה
היא צוחקת שותה עם כולם
בחוץ המסיבה,
יום הולדת
בפנים היא אבודה
אז אולי עכשיו אם תפסיקי לחשוב
יתבהרו השמיים מעלייך
אני מבטיח לך שהשמש תזרח
גם עלייך עלייך
תזכרי שזה בסדר להיות אמיתית
כשרובנו כבר לא כבר לא
אני מבטיח לך שהשמש תזרח
גם עלייך עלייך
לפני 5 שנים. 27 ביולי 2019 בשעה 18:06
מלא עננים
אפורים
שחורים
אדמדמים
מלאים וגדולים
מכסים את כל השמים שלי
צבע התכלת כבר כמעט כולו אפרורי וחשוך
טיפת האור שהייתה שם גם היא נעלמת לה במהרה
משפשפת עיניים
מתפללת ליקום שהכל יתבהר
משפשפת את המח
מקווה שתגיע התודעה והראייה האמיתית
משפשפת את הנשמה
את הלב
מחכה שייצא משם איזה ג׳יני קטן
יש לי משאלה
טוב.. אולי שתיים .
לפני 5 שנים. 20 ביולי 2019 בשעה 8:40
זה בא בגלים
יש כאלו גבוהים ומלאי קצף
יש כאלו קטנטנים שנשברים עוד הרבה לפני החוף
יש כאלו חזקים ואגרסיביים שדוחפים אותי חזק לכיון החוף
יש כאלו שעולים ועולים עד כי נראה שיטביעו אותי בתוכם
זה בא בגלים
ולאט לאט מכסה את החוף עוד ועוד
עד שכבר כמעט כולו בסכנת רטיבות
כן
הרגש שלי
הוא סוג של צונאמי
ועכשיו הוא בסכנת הכחדה
רצוי לטפס על איזה עץ
או לברוח רחוק ככל האפשר
גבוה ככל האפשר
אחרת טובעים
לפני 5 שנים. 14 ביולי 2019 בשעה 8:26
לפני שאתרסק
לפני שיגמר לי האויר
לפני שאעלם
שיעלם כבר הפחד הזה שתוקף אותי
ההלם
המחנק
הצורך לברוח לכונכיה שלי
להשתבלל
הרצון להיות בלתי נראית מול ההמון
לא מוצאת מקום
בשום מקום
אנשים צוחקים
מדברים
נהנים
משתלבים
ואני
אני רק רוצה הביתה
להרגיש בטוחה
שמורה
עטופה .
לפני 5 שנים. 27 במאי 2019 בשעה 12:22
משהו ..
קטן
גדול
שולי
מהותי
משהו ...
בין אם זה נראה לך חשוב או שטותי
רוצה לדעת !
משהו ...
משהו שונה ?
טיפה יותר
או המון פחות
משהו ???
משהו השתנה בך
או שאולי זה בכלל
בי .