היא עומדת בצומת, על אי תנועה קטנטן באמצע ההמולה ושאון המכוניות. מצמידה כפות גליים זו לזו ומרכינה ראש. כולם בטח חושבים שאני איזו פסיכית או הומלסית אבודה. רק שלא יעבור מישהו שאני מכירה היא חושבת ברעדה. הוא אמר שיגיע, אז הוא יגיע. אם יש דבר אחד שהיא יודעת, זה שהוא תמיד מקיים את הבטחותיו ו... את איומיו. אז אל תכניסי את עצמך ללחץ. הבנאדם יגיח מאיפשהו ופשוט תעשי מה שאמרו לך לעשות – לעמוד על אי התנועה, להרכין ראש, לא להביט באף אחד ובטח שלא לדבר עם איש. מכונית תבוא לאסוף אותה ועליה להיכנס אליה מבלי שהיא מוציאה הגה.
ואכן לאחר מספר דקות או שעות, אלוהים יודע, נעצרה לידה מכונית שסטתה ממסלול סואן. דלת נפתחה והיא השתחלה פנימה בזריזות. שמחה על "ההצלה" מהעמידה המשפילה באמצע הרחוב. אבל מיד כשהתיישבה על מושב העור השחור ידעה שאולי ההצלה שכל כך שימחה אותה, היא אולי נפילה עמוקה יותר אל נבכי ההשפלה. בלי הרבה הכנות הלבישו עליה כיסוי עיניים הדוק ובכך מנעו ממנה לראות מי נוסע איתה או לאן נוסעים. היא ישבה שם, רועדת קצת. ספק מפחד ספק מציפייה.
אף אחד לא דיבר שם, אבל קול גבר עמוק נשמע בחלל. פשקי. היא לא זיהתה את הדובר, אבל זיהתה את הפקודה היטב. האדון שלה תמיד אהב שהיא נוסעת איתו כשרגליה מפושקות לרווחה, גם אם החלונות פתוחים וגם אם היא לובשת מינימום. אז בלי מחאה, היא פישקה. ידעה שההוראה אינה נתונה לויכוח או דיחוי. המבוכה שחשה היתה עצומה. גלי רטיבות נשפכו מתוכה אל ריפוד העור. רק שלא יבדקו, רק שלא יבדקו... אבל היה מאוחר מדי. יד נשית גיששה אל בין רגליה ונגעה בה קלות. כאילו ריחפה בין הירכיים ונגעה-לא-נגעה בבשר הרך. היא החלה לנוע באי נוחות. לא רגילה שפולשים אליה ככה. לא אוהבת שזרים נוגעים בה בכלל. אבל המגע היה חם, רך מלטף, אפילו מנחם. האצבעות נסחו בה ביטחון ואותתו לה להירגע ולתת להן לעשות את העבודה. אז היא הכריחה את עצמה להיענות להן. נשענה לאחור ופישקה את עצמה עוד. נהנתה מהמגע, וכשהיד צירפה אליה יד נוספת אפילו לא זזה. יד אחת פישקה את שפתי הערווה והיד השניה מיששה את הדגדגן. היא החלה להינות. ממש להינות. החלה לנשום מהר והרגישה איך היא קרובה לקצה. הדגדגן שלה היה תפוח ומוכן והיא ידעה שבעוד עשר שניות היא תוכל להתרווח במושב ולהתפוצץ בגמירה טובה... אבל לא. מיד כשהחלה להרגיש את עצמה מתקרבת, פסקו הידיים את מלאכתן, ואיוושה קרה של תנועה חלפה על פניה והקפיאה אותה במקומה. באותו רגע תפס מישהו את צוארה. הלפיתה היתה חזקה והיא ידעה שזה גבר. הוא תפס אותה במהירות והנמיך את כולה אליו. מישהו נתן לך אישור לגמירה, שאל. אבל לפני שהספיקה להניע ראשה לשלילה, חטפה סטירה מצלצלת שהרעידה לה את כל הסתימות. דמעות עלבון נקוו בעיניה, אבל זה לא עניין אף אחד, מה גם שעיניה היו מכוסות. אבל קצות הפה שלה התקמרו ברעידה של התחלה של בכי והיא מלמלה משהו כמו "לא..." סטירה מצלצלת שנייה הרעידה את ראשה והניפה אותו הצדה. לא, מה? נשאלה. היא התישרה במקום מושבה והצליחה לענות לא, אדוני מבעד לדמעות שכבר מילאו אותה. ידיים גבריות תפסו את צוארה שוב והצמידו את פניה לזין קשיח. לא היה מקום לתהות. היא נדרשה לתת פה עבודה. אז פערה את פיה וקיבלה אותו אליה. אם היה משהו שידעה לעשות זה לתת גרון עמוק. ידעה להעמיק את האיבר עד לענבלים מבלי שרצתה להיחנק או לרייר יותר מדי. אז נתנה את עצמה, ואת כולה. הראש שלה כל הזמן עבד. איפה הוא? לאן אנחנו נוסעים? למה הוא עושה לי את זה? בעודה יונקת אותו אל פיה הרגישה שוב את ליטופי האישה על ישבנה. הידיים המיומנות ליטפו אותו ואת פי הטבעת בעדינות. לשון חמימה טיילה במורד הפלחים והגיעה ביעילות ובמהירות אל תוכה. זה היה מעלף. התחושה שמישהי מלקקת את אחוריה עשתה לה את זה. לא רצתה שזה יגרה אותה, אבל כמו בעל כורחה החלה לטפטף. הלשון העמיקה אליה והאישה פישקה את ישבניה כדי לאפשר גישה ללשון ולאצבעות. לפתע הוחדר אליה עצם קשיח אל אחוריה. זה תפס אותה לא מוכנה ולכן כאב. היא כמעט נשכה את הזין בלי כוונה אבל למזלה עצרה את עצמה ורק צעקה בבהלה. הוחדר אליה פלאג אימתני. תספגי את זה, אמר לה הגבר. ובידו האחת דחף אותו עוד פנימה. היא נאנקה בכאב אבל לא היה לה אומץ לא להיענות לזה. האדון שלה הורה לה לעשות כל דבר שידרש ממנה והיא רצת להוכיח את עצמה. להוכיח את מסירותה. אז התמסרה. התמסרה ומצצה וספגה ולא אמרה לא. בינתיים נכפתו ידיה מאחוריה ובגדיה הופשלו. את הפה שלה מילאו בתחתונים שלה ושמרו שיהיה מלא וחסום.
המכונית דהרה על כבישים ודרכי עפר ובסופו של דבר נעצרה. הדלת נפתחה, ובעודה כפופה ופתוחה נמשכה החוצה והובלה לנקודה כלשהי. הוסר ממנה כיסוי העיניים ולאט לאט נגלה לה המראה – האדון שלה ישוב על כסא, ליד מדורה בידו האחת שוט קצר ובידו השניה מלטף בחורה יפה שכורעת לצד הכסא.
ברוכה הבאה כלבה. הגעת בדיוק בזמן. אני רואה שאת מוכנה לשירות, וזה מצוין. אני רוצה שתראי לאורחים שלנו כמה את יודעת לספוג הערב וכמה שאת צייתנית. היא גמרה? פנה אל הגבר מהמכונית. הוא הניע ראשו לשלילה, ולפתע שמחה על שצייתה להם קודם לכן. היה עלול להיות מביך מאד אם היה מדווח לאדונה אחרת. אדונה קם אליה והוביל אותה אל עמוד חשמל וכופף אותה אליו. בואי הנה, הוא קרא לבחורה השניה. אני רוצה שתלמדי מהכלבה שלי איך סופגים. תצליפי בה בכוח ואל תרחמי. היא תספוג כל מה שאני ארצה שתספוג. נכון כלבה שלי? כן, אדוני. ענתה. ואכן ההצלפות היו נוראיות. בלי הכנה החלה הבחורה להנחית בכל כוחה הצלפה אחרי הצלפה. האורחים התישבו מולן וצפו בהן כבמופע. עשר, עשרים, שלושים, שישים... מאה הצלפות. מאה הצלפות רעות ומרושעות נחתו על ישבנה וחתכו בו. היא ספגה כמו שלא ספגה מעולם. רצתה שכולם יראו כמה היא מתמסרת למילה שלו. לרצונו. כשהבחורה סיימה, ראתה שהיא אוחזת בזרועה מרוב מאמץ. האדון שלה קם אליהן ושחרר את הבחורה אל קהל הצופים בנשיקה. אחר הפשיל את מכנסיו וזיין אותה במהירות. הכוס שלה היה כמעט מלא עד אפס מקום. הפלאג הענקי הכאיב לה אך לא רצתה להפסיק. רצתה לשמש לו, להעניק לו הנאה. להעניק לו גמירה אוהבת. הוא זיין אותה בכוח ומול כולם. כשכבר כמעט לא יכלה יותר לעמוד בזה, התפוצץ בתוכה בכוח לקול מחיאות הכפיים של הצופים. תנועותיו האטו והוא יצא ממנה. היא חשבה שעתה תוכל סוף סוף להתחבק איתו, להתאחד איתו אחרי כל מה שאירע, אבל לא. אדונה קשר את ידיה אל העמוד כשהיא כפופה ונתן לצופים לקחת חלק. הם זיינו אותה, השתינו עליה, זיינו לה את הכוס והתחת. בשלב מסוים כבר לא זכרה איך הגיעה לשם. לא ידעה כמה נכנסו ומי עשה בה שימוש. פשוט היתה. המחשבה היחידה שנשארה יציבה בראשה היתה שהיא רוצה להוכיח את עצמה לאדון שלה. להיות הכלבה הכי טובה שתוכל בשבילו. אחרי שכולם גמרו בתוכה ועליה הפתיע אותה האדון שלה כשקרב ולחש לה באוזן שהערב היה חשוב לחינוך שלה. היא הבינה את הכוונה – האדון שלה משייך אותה אליו בפומבי וכל העולם יודע שהיא מקולרת לו. האדון רכן אליה וכרך קולר כבד לצווארה. הצופים סביב מחאו כפיים לרגל המעמד והיא חשה גאווה גואה בחזה. היא מטונפת, מזוינת, פעורה ומושפלת. אז איך זה שהיא גאה בעצמה ובמה שקרה לה?
הנוכחים קמים ממקומותיהם וחד אחד ניגשים אל העמוד, נוגעים בה ומלטפים, ספנק פה ליטוף שם. האדון שלה משגיח לידה ומחייך בהנאה. לבסוף, היא נשארת כך, קשורה אל העמוד, על העפר והערב ממשיך בלעדיה. היא נותרה כך עוד זמן רב ורק כשהשחר עלה שיחרר אותה אדונה, העלה אותה אל הרכב, וביחד נסעו חזרה. אני גאה בך כלבה שלי הוא אמר לה בדרך וזה כל מה שהיא רצתה לשמוע.
