הימים האלה, בהם רובנו מבלים הרבה בבית, במסגרת הנסיבות הלא פשוטות, נותנים לי ולו מעין מתנה. נכון, אני לא יכולה לראות את מאסטר, לגעת בו, למצוץ אותו, אבל יש בזה גם משהו קסום. מאסטר פותח כל יום בכך שהוא מתקשר אליי, שואל לשלומי ובודק אם ביצעתי את ההוראות שלו מאמש. יש לנו מן שיגרה שהיא רק שלנו. שיגרה שלא הייתה מתאפשרת בלי המצב שנכפה עלינו. הבידוד הזה בבית מאפשר לשנינו לטבול בפנטזיה. לחיות משהו שאנחנו לא עושים בדרך כלל - בועה של שליטה מרחוק.
מאסטר התקשר אתמול בבוקר ובאמתחתו הוראות. "את נכנסת לנוהל הקטן ואת שוהה בו כל הזמן. בין אם את עובדת, או מנקה את הבית או כל פעילות אחרת, את תמיד עם שיער אסוף, קולר, גאג הדוק". בנוהל המלא הוא גם מורה לי להחדיר פלאג אנאלי, מה ששנינו יודעים שהוא אתגר בשבילי.
"מלבד זאת", הוא הוסיף, "בכל פעם שתשתיני, תעשי את זה לתוך קערה. אני רוצה שתאגרי את השתן שלך במשך היום. ובכל פעם שהתרוקנת לקערה, אני רוצה שתכרעי לפניה, תטבלי את הפנים, תעשי בועות ותגעי בקרקעית עם הלשון. עד להודעה חדשה. זה ברור לך כלבה?"
"כן מאסטר". ההתרגשות חנקה לי קצת את הגרון, כי אני אוהבת את ההוראות הספציפיות האלה שהוא ממציא לי. זה מראה לי שהוא משקיע מחשבה, מאלתר על מה שכבר היכרתי, בודה דרכים חדשות כיצד לשלוט בגוף שלי, בי.
יש לי צורך לשתף קצת במה שהרגשתי במהלך ביצוע ההוראה הזאת. בכל זאת, בואו, לא כל יום מתקשרים אליכם ואומרים לכם לשים את השתן שלכם בצד ולאגור אותו. בדרך כלל "מקלחת זהב" היא משהו שאנחנו עושים כשאנחנו נפגשים. מאסטר עומד מעליי במקלחת, מורה לי לפתוח את הפה ומשתין לתוכו. יש בזה משהו מדהים, ברגע שמתרגלים לרעיון. זה סקסי בטירוף, משעבד ואפילו ממכר. השליטה היא במעין שיא כשאני עירומה על רצפת המקלחת בתנוחה של כניעה מוחלטת, עם פה פעור, בציפייה לרגע שבו הנוזל החם מקלח אותי, נכנס לי לפה, שוטף מעליי כל התנגדות או מחשבה בכלל.
בשגרה החדשה שלנו, אני מבצעת את הדברים לבדי. נכנסת לשירותים, מכניסה את הקערה תחתיי ומשחררת את השלפוחית לתוכה. אחר כך אני כורעת לפניה ולוקחת נשימות עמוקות. עוצרת את הנשימה ומנמיכה את הראש פנימה. כך עשיתי במהלך היום. כל היום. חזרתי על הטקס בכל פעם שהלכתי להתרוקן. והקערה הגדולה, הכי גדולה שיש לי בבית, הלכה והתמלאה בנוזל הצהוב. בהתחלה חשבתי שזה יגעיל אותו - לאגור ככה שתן, אבל גיליתי שלא. זה היה מדליק. בכל פעם שטבלתי את הפנים בנוזל, הקרירות שלו הייתה מרעננת. השתן עקצץ קצת את העור, אבל זה לא היה כל כך מוזר אחרי כמה פעמים. זה אפילו הפך להיות הנורמלי החדש שלי... :)
מאסטר התקשר בערב ומיד הוריד אותי לרצפה. "תביאי את הקערה המלאה ואיתה את הפלאג הכי גדול שיש לנו. אני רוצה לשמוע אותך טובלת את הפנים, מבעבעת, משתנקת". בלי לחשוב בכלל, חייכתי ועשיתי מה שאמר לי. הקערה אמנם לא הייתה מלאה, אבל היה בה מספיק נוזל כדי להשקיע את כל הפנים ולשכוח מהעולם. באותו רגע, הדבר היחיד שהיה קיים הוא הקול של מאסטר שבקע מהרמקול בנייד. כשלא יכולתי יותר, הוצאתי את הפנים ונשמתי כמה נשימות מהירות. טיפות שתן טפטפו ממני והרגשתי מעין התעלות או הישגיות אפילו. מאסטר הורה לי לחזור על זה כמה פעמים, בעוד הוא מאזין לקולות שבוקעים ממני. קולות של נוזל, נשימות, השתנקות, ליקוק. "כשאת בתוך השתן, תוציאי לשון ותגעי בקרקעית". זה כבר היה חלק מהתרגולת שלי והדחף לציית למאסטר אילץ אותי לשלוח לשון בעוד הפה שלי פתוח ולמתוח אותה עד שנגעה בקרקעית הקערה. הפה שלי התמלא בשתן וזה מה שמאסטר רצה בעצם. "כשהפה שלך מלא, אני רוצה שתבלעי". ההיסוס שלי, בעוד אני מעבדת את ההוראה, היה רגע של הטלת ספק ואני ממש לא אוהבת להיות שם. אני רוצה שמאסטר יידע שיש לי אמון בו ובהוראות שלו, אבל זה היה היסוס של רפלקס. דחקתי אותו הצדה במהירות, ובלעתי את כל מה שהיה לי בפה. הנוזל הקריר ירד בגרון ונעלם. כאילו לא היה בכלל. הרגשתי כמו בתוך הזייה. הזמן עצר והעולם בחוץ נעלם לכמה דקות. הבועה שלנו הייתה בשיאה. עגולה, נוצצת וחזקה מול המציאות הנושכת.
מאסטר החזיר אותי מהר לכאן ועכשיו - "קחי את הפלאג הגדול שלידך, הכניסי אותו לעומק הקערה ואני רוצה לשמוע אותך מוצצת אותו בתאווה. הכניסי אותו שייגע בענבל, תיחנקי איתו, תענגי אותו כמו שאת יודעת לענג אותי. מאסטר האזין לי בולעת את הפלאג הענקי ושוטפת אותו עם השתן שהיה בפה שלי. מעין מיני "מקלחת זהב" לפלאג... חזרתי על הפעולה שוב ושוב ולאחר כמה דקות מאסטר פקד עליי להפסיק.
"אני רוצה שתגעי בעצמך עכשיו. בזמן שאת מוצצת את הפלאג שבקערה המלאה, אני רוצה שתאונני ואני מאשר לך לאונן הערב ולגמור בעוד את בנוהל המלא, כורעת מול הקערה שלנו, מוצצת. תמשיכי בזה כמה שתרצי, תגמרי כמה שתרצי, כל עוד את מבצעת את כל זה. זה ברור לך?"
"ברור לי מאסטר". "את לא שוטפת את הפנים עד שאודיע לך שאת יכולה. אני רוצה שהשתן שלך יתייבש עלייך ושאת תרגישי אותו עד שאורה לך להתנקות. ברור כלבה?"
"ברור מאסטר", עניתי בשמחה. יש לי אישור לגמור וזה ענק! "תודה מאסטר". "בבקשה כלבה. לכי לך".