Signals

"תכניסי את הצעצוע" הוא אומר לי, רגע אחרי שסיפרתי לו שבדיוק הזמנתי אחד חדש ולדעתי הוא יהנה לשלב אותו.

"אבל לא יהיה לך מקום" אני מסתכלת עליו, אולי הוא רוצה לצפות.

"אני נכנס מאחור". לוקח לי רגע להתלבט ביני לבין עצמי ואני מדליקה את הויברטור ומעלימה אותו בין הרגליים.

"להפסיק?" הוא שואל אי שם מלמעלה בזמן שהראש שלי קבור בכרית כדי להחליש את היבבות. אני אומרת לא כמעט מייד ומרגישה את היד שלו מלטפת לי את הישבן.

שכחתי את הכאב הזה, הוא חד. הוא נשאר.

או שמעולם לא זכרתי אותו ככה. 

"מצאנו כאב שאת לא אוהבת, הא?" הוא צוחק אבל מנסה להיות עדין, ובכל זאת הגוף שלי מתכווץ. מנסה להשתחרר אבל הכאב מפתיע מדי ואני פולטת צעקה.

הוא אומר שהוא לא רוצה להכאיב לי ככה, אבל אני אוהבת שהוא מחזיק לי את היד כשאני מנסה להאט אותו ורק ממשיך להיכנס. עוצר בכל פעם שבורחת לי יללה ואז ממשיך.

הויברטור ממשיך לרטוט איפשהו בין הרגליים אבל אני לא מרגישה. כל מה שאני מרגישה זה אותו, מתחיל לאט ולא מצליח להחזיק את עצמו. מגביר את הקצב בזמן שאני חצי כואבת וחצי נהנית.

את יודעת שיש כזה דבר תמימות,

אבל לא יודעת איך זה מרגיש.

את מספרת לעצמך שקרים,

שיכול להיות יותר טוב.

אבל הגוף שלך הוא רק גוף,

וכל אחד יכול להשתמש בו.

כי את יודעת,

שככה הוא חינך אותך.

כשאת שומעת "ילדה טובה"

הגוף שלך בוער

ולפעמים זה מגעיל אותך כל כך, שאת טובעת.

כי את יודעת שאת ילדה טובה.

את ילדה טובה כי את יודעת לשמור סוד,

ואת ילדה טובה כי את יושבת בשקט ונותנת לו לגעת.

את ילדה טובה, וזה גם עושה לך נעים.

הוא לא יכול לכעוס עלייך כי את הילדה הטובה שלו.

הוא מוותר לך על שנ"צ,

כי בזמן שאת צופה בסרטים מצוירים

הוא יכול להושיב אותך על הברכיים שלו,

לחכך את הזין בישבן שלך,

ללטף לך את הפטמות והבטן,

להסיט את השיער שלך מהעורף וללחוש

איזו ילדה טובה את.

אז את מפסקת את הרגליים בשבילו,

ומרימה את החולצה.

ולא אכפת לך שזה מרגיש לא נכון,

כי זה גם נעים.

וזה מסוג הנעים שאת לא יכולה לוותר עליו.

אז את לומדת, שבשביל להשיג את הנעים

את צריכה להיות טובה.

את צריכה לוותר.

ילדות טובות נותנות הכל, הן לא מתנגדות.

אז את ממשיכה לפסק רגליים,

ולא מתנגדת כשמישהו אומר לך לרדת על הברכיים.

לא מתנגדת כשמישהו לוקח אותך בכוח.

ועם הזמן את תלמדי לאהוב את זה,

את ההרגשה שמשתמשים בך.

ותכניסי לזה גם כאב, כדי לשכוח מאיפה זה בא.

זה ירגיש טוב,

וזה יגרום לך לשכוח.

את תתני לכל אחד,

כי זה כבר לא משנה מה תגידי.

מישהו יחדור אלייך בכוח מאחור גם כשתגידי לא,

ואת תרגישי את הפעימות בכוס שלך

כשהוא יגיד איזו טובה את.

ואת תחכי על 4 ותהיי בשקט

בזמן שמישהו מסמן אותך

והרטיבות שלך רק תגדל.

את גם תגנחי ותרימי את האגן

כשמישהו יצמיד אותך למזרון

וידחוף את האצבעות שלו.

ואז תביני שאת צריכה להתנגד,

בשביל שזה יכאב.

כי כשאת מתנגדת,

השוט מצליף חזק יותר

האחיזה בגרון מתהדקת

והעולם נהיה שקט יותר.

בין הרגליים שלך תמיד תהיה תחושת בעירה,

ובראש שלך תמיד תדעי שאת שבורה.

כי את מכירה את חוקי המשחק,

צריך להתנגד קצת בשביל להיות ילדה טובה בסוף.

"את מוכנה לחבק אותי כבר?"

הוא שוכב לידי, מזיע ומתנשף, ודופק מבט זועף.

אני לא אוהבת אינטימיות.

רציתי להגיד לו שהוא יותר גרוע מכל שולט/סאדיסט שיצא לי להכיר עם הדרישה הזאת, ובכל זאת התכווצתי מתחת לבית השחי שלו והנחתי את הראש על החזה.

"את מבינה שזה קטע ביולוגי? המחשבה שמישהו אחר נוגע בך פשוט מגעילה אותי"

הוא נשען על יד ימין ומכניס את יד שמאל בין הרגליים שלי.

"קצת פספסת את המהות של יזיזים"

אני מנסה להסביר לו אבל כל המילים מתערבבות לי בראש. בהחלט יודע איפה לגעת בשביל לאפס אותי.

הוא מוציא את היד ומניח אותה על הצוואר שלי.

"לא, אני יודע מה המשמעות של יזיזים. זה לא אומר שאני מסכים"

הוא מסובב אותי עם הגב אליו, וחודר בתנוחת כפיות. כל הגוף שלי מתקשת כדי להיצמד אליו כמה שיותר.

"מספיק"

אני מנסה לדחוף אותו כשהוא מעליי. הרגליים שלי רועדות וכל התכווצות שולחת עונג בלתי נסבל בין הרגליים שלי.

"מה קרה?"

"אני לא יכולה יותר"

"נמאס לך לגמור?"

הוא צוחק ומסתכל עליי מלמעלה, שם את היד על הגרון ומצמיד אותי עוד יותר למיטה.

"מדברת איתי על יזיזים אבל את מאוד רכושנית"

הוא מלטף לי את הגב, בזמן ששנינו שוכבים על סדינים ספוגים.

"נכון. זאת בעיה. אבל אני לא יכולה להיות עם אחרים ולצפות ממך להיות רק איתי"

"תביאי עוד מישהי ואנחנו מסודרים"

אמרתי לה, כמה פעמים בחודשים האחרונים

"זאת התמכרות, זה היי שמצריך מינון גבוה יותר כל פעם"

אני צוחקת איתה שאני בגמילה, שלא תחשוד

"אבל הנה, עובדה שאת עוצרת. עובדה שאת מזהה מתי את בקיצון"

היא שואלת כל פעם מחדש מה זה עושה, איך זה מרגיש

ואני מתארת מטאפורות

כמו גל ששוטף אותך

כמו אוויר לנשימה

כמו שקט אחרי סופת רעמים

כמו אורגזמה

"זה לא געגוע חדש", היא אומרת לי.

זה לא געגוע חדש

הוא בא והולך, בתקופות

והוא לא יעלם

"ומה הדבר הכי נורא שיכול לקרות אם תרשי לעצמך?"

אני מתחמקת מהשאלה הזאת

כי הדבר הכי נורא הוא שלא ארצה אחרת

אז אני אומרת לה שבינתיים אני מסתפקת

בגברים שמביאים אותי

לשרשרת אורגזמות

כי זה כאב מסוג אחר

לאחרונה אני נופלת הרבה לתוך התהום שלי.

היא באה בתקופות

ותמיד היו תקופות.

עכשיו הנפילה הפכה קבועה.

יש איזו חשכה,

משתקת, מפחידה, קורעת.

היא מושכת למטה

היא לא משחררת

היא לא נותנת לצוף

גם לא בשביל נשימה אחת.

מין עצבות,

או אדישות.

כזו שנחרטת עמוק

היא משתתקת רק כשיש משהו חזק יותר

משהו אחר שמכריח את הראש, והגוף, להתרכז בו.

גם היום, שני זיונים בהפרש של שעה.

שני גברים שלא מצליחים לספק,

או למלא חוסר.

אלה שהולכים להימחק מהראש בקרוב.

אני רואה איך הם נעלבים או כועסים

כשאני אומרת שמשעמם לי

והולכת.

ואז אני תופסת את עצמי חושבת על זה באמצע היום.

על ידיים מסביב לצוואר

על חגורה או שוט

על סימנים בין הרגליים

על מגע משייך

על חוסר אונים

על כאב שמעלים הכל.

גם כאן הרמה מתחילה לעלות,

זה עדיין לא מרגיש מספיק

לא ממלא שום דבר מבפנים.

ואני רואה את המבט המודאג של הפסיכולוגית

כשאני אומרת לה שאני לא מרגישה כלום,

מה שנשאר זה רק לחפש את הפחד

האדרנלין שיש בגברים רנדומליים.

וגם זה

כבר לא מעניין.

אני עולה על הזין שלו

לא גדול במיוחד

אבל מספיק טוב.

מספיק טוב בשביל לגמור תוך 5 דקות

מספיק טוב בשביל להשפריץ על כולו.

הוא אומר לי לשבת לו על הפנים

"את צריכה לגמור בפה שלי, לא על הזין"

מי אני שאטיל ספק בכך.

אני עולה,

ורק נותנת לו לטעום, להרגיש.

לא זזה, מנסה לכוון אותו

ומשנה כיוון בעצמי.

רוכבת עליו

מחבקת את הקיר,

שורטת אותו,

גונחת לתוכו.

גמירה אחרי גמירה

והוא גומע כל טיפה ממני.

אפילו לא בטוחה למה גמרתי, כמה גמרתי.

מנסה לקום

אבל הוא תופס אותי חזק

וקובר את הפנים שלו בין הרגליים שלי

הזקן שלו מגרד

"מספיק" אני אומרת, והוא משחרר.

אז אני יורדת מהפנים שלו

ומתמתחת על ארבע

ישבן באוויר, ראש על המזרן

והספאנק שלו לא מאחר לבוא.

"חזק יותר" 

הוא ממושמע

נעים ככה, הוא מבין מה אני רוצה

מלטף, מכה, נושך, מנשק

"הרוב כבר היו בוכות"

הוא לא מבין שלא התחלנו בכלל.

וכשזה מתחיל לשעמם אותי

ואני רוצה שהוא יילך

אני עולה על הפנים שלו שוב

נעה קדימה, אחורה, במעגלים

"לא לגמור בלי רשות"

והוא מהנהן איפשהו למטה.

כל הגוף מתחיל להיות רגיש

ואני מרגישה את הכל, או כלום.

התשישות משתלטת

ואני רוצה את המיטה שלי לעצמי.

מלמול כלשהו מלמטה

"אפשר לגמור?"

כן, קדימה

מיציתי.

הוא הולך

עם הבטחות לגמירות אינסופיות

עם בקשות לחזור שוב, בקרוב, השבוע, מחר.

אני מחייכת לעצמי

שמחה שעדיין אפשר למצוא הפתעות מהסוג הזה.

לפעמים

אני מרגישה צורך

לגעת

והחום מתפשט בין הרגליים

אני חושבת על

איך אתה אומר לי

לא לזוז,

לספור בקול

או

ידיים מאחורי הגב

ואני

משתעשעת

מתנגדת

מסרבת

לא מצליחה

נהנית לריב איתך

כי ככה

אני חוזרת מסומנת

ואתה?

"אני לא יודע איך להרגיש את זה. בא לי מישהי, אני שוכב איתה ואז כבר לא בא לי אותה. איך את הצלחת, שהיית כל כך הרבה זמן עם גבר אחד?"

הוא שואל אותי. הרגליים שלנו כרוכות אחת סביב השנייה, הוא מחבק אותי על הספה אצלי בדירה.

"אני לא יודעת. בהתחלה זה היה סטוץ, עד שזה כבר הפך למשהו אחר. בסוף הפכנו לשגרה. אתה לא בוחר במי להתאהב, זה פשוט קורה."

האמת, אני שונאת שגברים אקראיים מדברים איתי על אהבה. ועוד בדייט הראשון.

"את יודעת, כבר החלטתי להפסיק עם השטויות, מחקתי את כל המספרים - כולל שלך. אמרתי לעצמי שהגיע הזמן להתבגר. ולא הצלחתי להוציא אותך מהראש. חיפשתי אותך בכל מקום עד שמצאתי שוב."

זה לא מחמיא, רק מעצבן אותי יותר. אני מתרחקת ממנו אבל הוא תופס אותי חזק ומחזיר אותי לחזה שלו. לרגע אני רוצה להכניס לו ברכייה כדי שישחרר.

"אני מטומטם שאמרתי את זה, נכון? פשוט אני מרגיש שאנחנו מכירים שנים, שאני לא יכול להסתיר ממך שום דבר."

הוא מחזיק לי את הידיים מעל הראש ונוגע בי בכזאת עדינות - הקטבים האלה משגעים אותי. אני אומרת לו חזק יותר והוא לא מקשיב, לא רוצה.

"אני כנראה לא אמור לספר לך את זה, אבל אני חייב להיות אמיתי איתך... שכבתי עם מישהי לפני שבאתי לפה."

לרגע נשמע "קליק" בראש שלי, מה שגרם לו לקבל סימן מאוד ברור של היד שלי על הירך הפנימית שלו. ההתקפלות שלו מהכאב (וההפתעה) הייתה מספקת.

רציתי להגיד לו שנמאס לי מגברים פצועים.

רציתי להגיד לו שאני במקום אחר, בוגר יותר.

במקום זאת, הלכנו למיטה. הוא עלה על ארבע ואני הוצאתי את השוט.

זה העניין בהתמכרויות

אי אפשר באמת להתגבר 

או להבריא

בין אם זה סקס

סיגריות

או אלכוהול

בין אם מדובר בכושר

באוכל

בכאב

או עבודה

לא משנה מה או איך

זה מצלק וזה שורט

אפשר לשכוח לרגע

אבל בסוף זה תמיד שם

מתגנב וחוזר

והעניין בכל ההתמכרויות האלה

בעיקר באלה הכוללים אנשים נוספים

הוא שתמיד

אשאיר חלק ממני מאחור

גם כשאני מנסה להיעלם לגמרי

אני לא מצליחה

חלקים ממני מפוזרים

פה ושם

ואני לא יודעת איך

לאסוף את כולם

כדי שאהיה

שלמה.

"כבר חשבתי ששכחת אותי", אני שולחת לו בבוקר אחרי ה-פנויה מחר? שהגיע בלילה.

"לא, אל תגזימי. אני חם על התחת שלך" הוא עונה. טוב לדעת. כן, אני גם חמה על הזין שלך. זה שגרם לי להשפריץ כל כך חזק ששכחתי לרגע איפה אני.

אני נכנסת לדירה שלו, הוא בדיוק יוצא מהמקלחת ומתיישב על הכיסא בחדר השינה, עם מגבת עליו.

"תתפשטי, היום אני מקפל אותך על הכיסא הזה" הוא אומר. כנראה שהרמיזות שלי לגבי דומיננטיות התחילו לחלחל.

"תעיף את המגבת, אני רוצה לראות אותך" אני אומרת לו ומורידה את השמלה. הוא כבר עומד, אין יותר מדי עבודה ואני בכל זאת יורדת על הברכיים. אין מה לעשות, הזין שלו פשוט עושה לי את זה.

"היום את עושה מה שאני אומר לך" הוא חצי גונח תוך כדי. אם היה יודע איזה חומר טוב לפנטזיות המילים האלה. ברור שהמחשבות כבר התחילו לרוץ אצלי, גם האדרנלין.

כמישהי שאוהבת סקס ומגע, הכי מאכזבים אותי גברים עם זין מדהים - שלא יודעים להשתמש בו. ועוד יותר מאכזבים כאלה שמדברים אבל בפועל... טוב, אני כותבת במקום לחוות שרשרת אורגזמות.

אפשר לסכם הכל בחמש דקות, או כך זה הרגיש לפחות. הייתי הולכת רחוק, הייתי מתמסרת, הייתי מצייתת - אם הוא רק היה יודע מה לעשות איתי. רוצה לחפש את מי להאשים אבל אין, רמת החרמנות פשוט לא תואמת. לא חשבתי שיהיה כל כך קשה למצוא אחד - רק אחד - שיכול לספק את הסחורה.

"יש לי הרגשה שלא תחזרי לפה" הוא אומר, שוכב על הספה וצופה באיזו סדרת טראש שהוא שם בנטפליקס כדי "לנוח" אחרי גמירה אחת.

אני לא עונה. ככה זה מרגיש, להיות מרומה. כגודל הצפיות, גודל האכזבות - וזה מתחיל להימאס עליי.

הוא יודע שהוא צודק, כנראה שלא אחזור.