אני זוכר את הפעם הראשונה שחוויתי מין במשחקי שליטה באופן מפורש -
למעשה תמיד (מגיל מאוד צעיר) זה היה שם, אבל לרוב לא הודיתי אפילו ביני לבין עצמי שזה שם, וגם, כמובן, לא שיתפתי בזה את בנות זוגי.
הפעם הראשונה שהייתי בקשר זוגי עם משחקי שליטה במין היתה מרשימה בהשפעה שלה.
כאילו שכל הפנטזיות שלי היו אפשריות למימוש (ומימשנו רק את חלקן אבל זה היה המון)
המפגש הזה עם המין "החדש" העביר את המין שלי - שעד אז היה נחמד- למין מדהים.
כאילו עברתי לאפשרות חדשה, שעד אז היתה רק בפנטזיות.
הסיפוק שלי היה עצום. החוויות בקשר הזוגי ההוא היו עבורי דרמטיות.
עד התקופה ההיא, ובמיוחד בשנה שקדמה לה התייחסתי לרצון שלי במשחקי שליטה כבעיה פסיכולוגית שאני צריך לפתור אותה, כאילו שמשהו מאוד לא בסדר אתי.
בתחילת הקשר ובמהלכו, השינוי למשחקי שליטה במין היה דרמטי: פתאום פחות שינה לי אם משחקי השליטה זוהי בעיה נפשית שצריך לפתור או שמשהו לא בסדר אתי
וההתייחסות שלי הפכה, ל:
וואו, אני רוצה את זה. אני רוצה לחוות את זה יותר. אני רוצה לממש יותר את סוג המין הזה בחיים שלי. איך אני יכול שלא לממש את המין הזה בחיים שלי?
באותה תקופה הייתי בטיפול פסיכולוגי, וגם הפסיכולוגית שלי עברה שינוי בהתייחסות שלה (מה שהקל עלי).
הסיפוק ותחושת השלמות שחוויתי במשחקי השליטה במין, היו כל כך שונים ממה שקדם לו, שהיה ברור לשנינו שיש פה משהו שכדאי להמשיך ולממש.
הזמן עבר, נפרדתי מזוגתי, הכרתי מישהי אחרת שגם התברר שהיא בעניין, ושוב נפרדנו וכד'
ובכל זאת, המקום שאני מרגיש לא בסדר, שקצת נעלם/ התעמעם בתקופות הראשונות של המימוש, נשאר חזק.
חוסר הקבלה שלי את החלק בתוכי של משחקי השליטה בהקשר המיני , ובמיוחד בגלל המשמעויות שלו (שעליהם רציתי לכתוב היום, וכנראה אכתוב בהמשך), השפיע ומשפיע עלי, ועל קושי להשלים ולקבל אותו בתוכי.
לפני 19 שנים. 7 ביוני 2004 בשעה 14:19