להיות

תאור חלקי שלי את עצמי
אני רואה כמה מפחיד אותי לתאר את עצמי.
לצאת עם עצמי. ובדיוק עם מה שאני. רק לפני כמה ימים צרפתי לעצמי את התואר מתחלף. למרות שברור לי שאני כזה כבר זמן רב.

אז במקום לכתוב כמה שקשה לי לתאר את עצמי, אולי פשוט אני אנסה לתאר מי אני בהקשר הבדס"מ

(אולי הקוראים - אם יהיו כאלה- לא מי יודע מה יאהבו את זה, ויש העדפה למשהו יותר עקיף - אבל הבלוג הוא קודם כל בשבילי- ואני מקווה שמי שקורא לא ישתעמם- מבחינתי, אני עושה צעד אמיץ (שאולי ישרוף לי גשרים) והנה אני פשוט קופץ למים.

קודם כל ברור לי שאני סוויץ.
לפעמים אני מרגיש כמו דום, לפעמים כמו סאב. בהתנסויות הלא גדולות שהיו לי בקשרים בתחום, אהבתי את שני הדברים. קשה היה לי להסתפק בצד אחד.

התחום הדומי היה לי הרבה יותר קל, יותר זמין. יותר פשוט. יתכן שזה בגלל שהבחורות שהייתי איתן יותר התחברו לצד הסאבי שלהן, או שאני יותר דום מבחינה אישיותית. ואולי שניהם.

לעתים קרובות הרגשתי שבהתנסויות הסאביות שלי, בגלל שהן פחות מובנות מאליהן באישיות שלי יש יותר אתגר ולפיכך יותר הנאה. והרגשתי שאני יותר נהנה מהן.
אני יכול להיות במערכת יחסים זוגית רק בצד אחד של השליטה אבל זה אם יש תקשורת טובה. כך באיזה שהוא אופן בתוכי אני חווה גם את הצד השני של השליטה.

ברור לי שאני סוויץ'.

בהתנסויות שהיו לי (ותמיד זה היה בתור דום עם ניסיון לסוויצ'יות) יכולתי להנות מהצד הדומי (כמובן- זה היה התפקיד), וגם יכולתי להנות באופן עקיף (וכמעט שווה) מלראות את הסאבית שלי ולהתחבר באיזה שהוא מקום עמוק לחוסר אונים שלה ולהינות.

אז כמו שאולי ברור מהדברים שאני כותב, ההנאה המינית היא החשובה, אבל גם ההנאה שאקרא לה אינטלקטואלית- רגשית חשובה לי מאוד.

תקשורת טובה חשובה לי במערכת יחסים בכלל וכמובן במערכת יחסים זוגית של שליטה.

מודה אני מרגיש שאני מוכרח לממש את משחקי השליטה בתוך קשר זוגי.
אני יודע שזה פופולרי להגיד את זה, ובטח שלא לגבר, אבל זה אני. - קשה לי לחשוב על עצמי בתוך סישין בלי שיש קשר זוגי.

סישין כסישין שלא מחובר לקשר זוגי נראה לי מאוד לא מתאים בשבילי, קשה לי לדמיין את עצמי בתוך דבר כזה (אני לא כותב או חושב את זה בשום נימה ביקורתית את זה לאף אחד אחר שחושב שזה הדבר המתאים בשבילו).

אני לא בעניין לדחוף את הזין שלי לשום חלל של אף אחת שאני לא מכיר (ואם אני עדיין לא אוהב אותה אז אני צריך לפחות מאוד מחבב אותה)
ואני לא מעונין ששאף אחת שאני לא אוהב ומכיר תעשה לי face sitting - וכד' במיוחד שאני לא יודע עם מי היא היתה קודם- ובכל זאת מין בטוח זה דבר חשוב.


המשיכה שלי לעולם הבדס"מ היא עמוקה. ולמרות שאינני מבין את מהותה עדיין, ברור לי שהשורשים שלה וההתגלמויות שלה הם לא רק מיניות נטו:
למשל כל הנושא של להיות חלש, מושפל, או חזק, משפיל. בחיי היום יום הדבר לא מעסיק אותי, אבל במין הדבר מאוד מלהיב אותי, וחוצה גבולות פסיכולוגים ותהומות שאני עדיין לא מכיר.
בקיצור זה משהו שלמרות שכבר שנים אני מנסה להבין, אני עדיין לא מבין. דווקא הביקורת בסוף הספר סיפורה של O הבהירה לי משהו מבחינת מערכת היחסים של דום וסאבית ( או ההפך כמובן).


כאב פיזי לא עושה לי את זה. לא להכאיב ולא שמכאיבים לי.
במקרים בודדים שמישהי (אחת) ביקשה ממני שאני אכאיב לה באופן משמעותי, הייתי צריך לעבוד עם עצמי כדי לעשות את זה, הייתי צריך להיות מפוכס ורגיש מאוד כדי להכאיב במידה המתאימה, וזה היה רק כשהשתכנעתי שהיא ממש נהנית מזה. הרגשתי שבזה שאני מסכים לעשות לה את זה אני מעין נותן לה מתנה של אהבה.
כן יכולתי לחוות את הצד שלי שנהנה מזה וזה אבל זה רק אחרי שהייתי בטוח שהיא ממש ממש נהנית מזה.

טוב, זה אני בינתיים. מקווה שיהיה למישהו/י כוח לקרוא את הדברים.