אתם יודעים ברכת חג שמח קצרה כזאת, ואז גלגלי המוח שלי התחילו לעבוד ולעבוד ולעבוד, וזה מה שיצא.
אנו חוגגים את חג הפסח כאילו יצאנו לחירות, אבל החירות האמיתית אינה משיעבוד חיצוני.
השיעבוד או החירות הם מחשבתיים, אנחנו נולדים חופשיים לחלוטין, השיעבוד נרכש ונטמע בנו עם הזמן.
המציאות היא שאנשים סביבנו החל מהורינו וכלה בבתי הספר ובתקשורת,
כולם ללא יוצא מן הכלל במודע או לא במודע, פועלים יד אחת כדי לשעבד אותנו, משועבדים משעבדים.
את המחשבות שלנו, את הרצונות שלנו, את הצרכים שלנו, והם עושים זאת בשיטתיות, כמו סרט נע.
בואו נשים את הדברים על השולחן אנחנו (או לפחות רובנו) מתוכנתים, מאולפים, "מתורבתים", מביותים כמו בעלי חיים.
ה"תרבות" לא אוהבת אנשים שיוצאים מהסקאלה, ומענישה אותם בדרכים שונות ומשונות.
הדתות היו אחת מאבני הדרך הראשוניות לביות בני האדם.
המצוות והאיסורים נמכרו להם כהכרחיות בעוד אלוהים נמכר להם כשוקל מעשיהם ומעניש בהתאם, On the spot.
בתחילה אלו היו דברים הגיוניים כמו רצח, גניבה, ואף חוסר אהבה לבריות ועוד.
(אם אתם מעוניינים לראות את האיסורים בעולם העתיק חפשו "לחש 125" בגוגל)
אבל אז בעלי השררה, ממציאי החוקים והאיסורים, ממציאי ה"אלוהים החדש" לא אלוהי האהבה האין סופית, הנתינה האין סופית.
אלא אלוהי העונש, אלוהי הנקמה, אלוהים המתעסק בקטנות ומחפש את מאמיניו, היכן כשלו, ומעניש אותם.
אותם בעלי שררה ראו כי טוב והחליטו להרחיב את היריעה, להוסיף עוד ועוד חוקים, לא טיפשים החבר'ה האלה.
הם בחנו את התנהגות האנושית והבינו, ככל שהאדם סובל יותר ככה הוא מתחבר יותר לסיבת הסבל שלו, זאת התמכרות.
אם בדת היהודית קיבלנו את עשרת הדיברות שהם החוקים והאיסורים של הדת שלנו.
אז חז"ל החליטו להוסיף עוד ועוד איסורים, והאיסורים האלה עודכנו ונוספו להם איסורים נוספים ע"י רבנים בכל תקופה ותקופה.
שם התחיל השיעבוד של כולנו, זה התחיל בדתות והסתיים בממשלות, בממסד כולו.
אנחנו משועבדים נאמין בזה או לא נאמין בזה, האמונה שלנו לא תשנה את המציאות שכולנו משועבדים מחשבתית.
אותה קריאה בהגדה בכל שנה, אותה יציאה מעבדות לחירות לכאורה, משעשעת אותי כל פעם מחדש.
בכלל כל העניין הזה של הדתות, של הממסד כולו, בכלל האנושות כולה! (ואני מרים לכם פה)
צריכה ללמוד מאנשי הבידיאסאמ, כאלה שהממסד ובני אדם "מתורבתים" לא אוהבים, תופעת ביניים שאסור לדבר עליה.
אבל תופעות הביניים הזאת יודעת יותר טוב מכולם, אם יש משעבד ומשועבד, כדאי מאד שהכל יהיה בטוח שפוי ובהסכמה.
בברכת יציאה לחירות אמיתית, מחשבתית, לכולנו.
פרדוקס: לחג עם הכי הרבה איסורים, קוראים חג החירות.
פסח שמח!