לפני כמעט 2,000 שנה, כשפילוסופים כתבו על עולמות שמעבר, ו"היסטוריונים" המציאו עובדות בקצב של גשם באתונה,
קם בחור אחד מהעיר סאמוסאטה (היום טורקיה), ואמר:
"כולם מחרטטים – אז גם אני אעשה את זה. אבל לפחות אגיד את האמת: אני משקר."
תכירו את לוקיאנוס – סאטיריקן, רטוריקן, חוצפן עם עט, ואולי – רק אולי – הסופר הראשון של מדע בדיוני.
(בין יצירותיו תמצאו גם את הגרסה הקדומה של שוליית הקוסם)
במאה ה-2 לספירה הוא כתב את "הסיפור האמיתי" – ספר מסע דמיוני שבו הוא:
מגיע לירח (כן, באמת)
משתתף במלחמה בין אנשי הירח לאנשי השמש
נבלע לתוך לווייתן עצום בגודל יבשת
מגלה ערים שלמות שחיות בתוך הבטן שלו
פוגש יצורים שלא הייתם מעלים בדעתכם – גם אם שתיתם אבסינת
ולא, הוא לא טוען שזה קרה. להפך:
הוא כותב במפורש – "אני ממציא הכל. אף מילה כאן לא אמיתית. ואני היחיד שאומר את זה בגאווה."
למה זה חשוב?
כי לוקיאנוס לא רק המציא סיפור
הוא חשף את מה שכולנו מרגישים מול המציאות:
שהרבה ממה שנראה לנו “עובדתי” מכיוון שאמרו לנו את זה בטלווזיה, הוא בעצם סיפור עם יח"צ טוב.
ולכן הוא רלוונטי הרבה יותר היום מאשר בזמנו:
כשחדשות מומצאות הופכות לאמת בגלל מספיק לייקים ושיתופים
כשפילוסופים דיגיטליים מוכרים לנו “תובנות” עם לשון חלקלקה
כשאף אחד לא אומר "אני משקר" – כולם רק רומזים שזה "מבוסס על מחקר."
לוקיאנוס עשה דבר אחד שלא הרבה עושים:
הוא נתן לך עולם של שקר – כדי לעורר אותך לחפש את האמת.
וזה?
יותר אמיתי מהמון טקסטים שמתחפשים ל"מציאות".