בסוף פרק 7 בעונה השלישית של המכשף מתנגן שיר קצר ויפה על נסיך ובת ים, שיר שתפס אותי.
הוא נשמע כמו שיר פנטזיה על עולם של מפלצות וקוסמים, אבל בעצם הוא אחד הדברים הכי ריאליסטיים שנכתבו על זוגיות.
העלילה פשוטה:
נסיך יושב על שפת הים עם בת הים שלו.
שניהם מאוהבים, שניהם רוצים להיות יחד, אבל יש בעיה אחת קטנה:
הוא שייך ליבשה והיא שייכת לים.
ושם מתחילה השאלה הגדולה של כל זוג כמעט:
מי יעזוב את העולם שלו, לטובת העולם של האחר?
בסיפור, הם מתלבטים ביניהם מי יוותר על הסביבה הטבעית שלו, מי יוותר על ה"טריטוריה".
האם היא תעלה אל החוף ותוותר על הים, או שהוא יצלול למים ויוותר על היבשה.
ובשורה התחתונה, השיר מדבר על זה שאם אנחנו רוצים "גן עדן" עם אהבת חיינו, אנחנו תמיד צריכים לעשות "קצת הקרבה".
נשמע רומנטי. בפועל, זה גם מסוכן.
יש אין סוף בנות ים ונסיכים בעולם האמיתי רק תוציאו מהסיפור את הסנפיר והכתר, ותכניסו במקומם זוג רגיל;
היא עירונית, אוהבת רעש, קפה של העיר, חברים, תיאטרון.
הוא מושבניק, אוהב שקט, אדמה, מרחבים, חיות.
או:
הוא רוצה לחיות בחו"ל, היא קשורה למשפחה בישראל.
אחד דתי, השני חילוני.
אחד קרייריסט מטורף, השנייה זקוקה ליותר בית ורוגע.
...
בכל זוג יש "ים" ו"יבשה".
יש מישהו שמרגיש טבעי במים עמוקים ומישהו שזקוק לקרקע יציבה.
והאהבה כל הזמן שואלת: על איזה חלק בעצמי אני מוכנה לוותר בשבילך, ואם אני אוותר, האם עדיין אהיה אני?
הבעיה לא מתחילה בהקרבה.
היא מתחילה במקום שהיא חד צדדית.
אנחנו גדלנו על סיפורי אהבה שבהם הגיבור או הגיבורה "מקריבים הכול" בשביל אהבה.
נשמע יפה ברומן הרומנטי (ויצא לי לפרסם אחד כזה לאחרונה). במציאות זה נראה כך:
היא עוברת לעיר שלו, רחוק מהמשפחה שלה, כי "שם העבודה שלו".
הוא עזב קריירה, כי "היא לא הייתה מוכנה לזוז".
אחד מבני הזוג מתנתק מהחברים, מהתרבות, מהקהילה, מהשפה, מהדת, מההרגלים.
בהתחלה זה מרגיש מרגש. "תראי כמה אני מוכן לעשות בשבילך".
אחרי זמן מה, זה עלול להרגיש כמו: "תראי כמה איבדתי בשבילך, כמה הקרבתי למענך".
ההקרבה הקטנה של היום יכולה להפוך לחשבון נפש מאוד גדול של מחר.
אפשר ליהנות מהשיר, מהפנטזיה, מהסיפור.
אבל מתחת לאגדה יש שאלה מאוד אמיתית:
כמה מותר לי לבקש ממישהו שאני אוהב שיזוז בשבילי?
כמה מותר לי לזוז בשביל מישהי שאני אוהב בלי לאבד את עצמי בדרך?
ובסוף, אולי השאלה הכי חשובה:
האם אנחנו נלחמים על מי ינצח? בלי להבין שבמלחמות אין מנצחים.
או שאנחנו עסוקים בלבנות בינינו גשר אמיתי של אהבה מעל המים?
השיר המדובר