(במקור חילקתי את זה לשני פוסטים כדי שלא יצא ארוך מידי אבל נשברתי והחזרתי את זה לפוסט אחד ארוך, זה פשוט טוב מידי בכדי לפרק את זה, עמכם הסליחה)
כולנו למדנו בבית הספר היסודי על הרצל, על הקונגרס הראשון (1897) על "מדינת היהודים",
וכמובן אחר כך על אחד העם, נורדאו, ויצמן, בן גוריון, (ואי אפשר לברוח מהם כי יש על שמם רחובות ראשיים בכל עיר)
כולם ארופאים, רובם חילונים.
אבל לסיפור הזה שמטמיעים בנו חסר חצי.
אני מתכוון לחצי שקדם לאותם אנשים שהמוסד החילוני מעלה על נס.
עוד הרבה לפני שהרצל נולד, או שההורים שלו הכירו... נולד ילד בשם , לימים רב, הוא חי בן השנים 1789 - 1852.
ביבאס שלנו נולד בגיברלטר, גדל באיטליה, והיה רב הקהילה היהודית בקורפו.
דובר אנגלית, בעל תארים אקדמיים, ובהחלט מעורה בפוליטיקה האירופאית של זמנו.
ביבאס היה בין הראשונים בעת החדשה שקרא לעם היהודי להפסיק לחכות למשיח (תקלה גדולה של העם היהודי - לחכות במקום לעשות) ולצאת לגאולה מעשית.
בהשפעת מלחמת העצמאות היוונית (1821) הוא כתב דבר שהיה מהפכני לזמנו: "על היהודים ללמוד להשתמש בנשק, כמו היוונים, ולכבוש את ארץ ישראל מידי הטורקים."
זו לא הייתה פנטזיה.
זה היה חזון מדיני עם תוכנית פעולה: התאמנות, התארגנות, עלייה.
ב-1852, בערוב ימיו, הוא הספיק לעלות לארץ ישראל ולהתיישב בעיר האבות, חברון.
אחריו היה תלמידו, , שחי בין השנים 1798 - 1878
הוא היה רב של הקהילה הספרדית בזמון (כיום חלק מבלגראד).
ב-1834, עוד לפני (1840), הוא פרסם את הספר "", ובו כתב לראשונה את תכניתו.
אחר כך הגיע "" (1843) וספרים נוספים.
בספרים האלה הוא לא רק חלם, הוא תכנן:
עשרות שנים לפני אליעזר בן יהודה הוא תכנן והשריש את רעיון תחיית השפה העברית כשפה שבה ידברו כולם בארץ הקודש.
הוא תכנן פנייה לסולטאן העות'מאני ולמעצמות לקבלת הכרה מדינית.
תכנן הקמת בנקים שירכזו הון פרטי יהודי לרכישת קרקעות בארץ ישראל.
הקמת חברת מניות משותפת לבניין, לאוניות קיטור ומסילת ברזל, כזאת שממש תקנה את ארץ ישראל מידי הסולטאן.
ובנוסף הוא תכנן מסגרת מוסדית מלאה שתארגן את היישוב היהודי בארץ ישראל.
אנחנו מדברים על חמישים שנה לפני הקונגרס הציוני הראשון.
והנה פרט חשוב לא פחות מעניין... הידעתם? סבו ואביו של הרצל גרו בזמלין, אותה עיירה שבה כיהן אלקלעי.
הרצל מסתבר לא צמח בריק, אלא מרעיונות של קודמיו בעיירה, מסיפורים של סבו ואביו.
הבא אחריו לפי הסדר היה רבי שלמה חזן, חי בין השנים 1811 - 1885
הוא נולד באיזמיר, עלה לארץ הקודש עם משפחתו במסע של שלושה חודשים בסירת מפרש.
רבי שלמה חזן כיהן כאב בית דין ביפו וראש העדה המערבית (או במקרה הזה יוצאי מרוקו).
ב-1872 מינה אותו אלקלעי שלנו לחבר "הוועד ליישוב ארץ ישראל ביפו".
במסגרת התפקיד הזה הוא פעל לביסוס היישוב ביפו ולעלייתם של יהודי מרוקו לארץ.
עבודה בשטח, מעשית, יום-יום, לא דיבורים, בניית קהילה!
אבל זה לא רק ספרדים, בל נשכח את עדות אשכנז.
הרב אברהם שלמה זלמן צורף, אשכנזי מליטא, עלה לארץ הקודש ב-1811.
כשהגיע לירושלים היה עליו להתחפש לספרדי, יודעים למה? זה מדהים כי זאת היסטוריה שרובכם לא מכירים, באותה תקופה הכניסה לאשכנזים הייתה אסורה.
(חובות החצר האשכנזית [1720-1816])
הוא היה מהראשונים שדרשו שהיהודים יבנו בתים, יתפרנסו ממעשי ידיהם, יעסקו במלאכה ובחקלאות, ולא מכספי החלוקה.
()
ב 1851 הוא נרצח בפיגוע טרור, .
ד"א על הנכד שלו כתבו איזו בלדה, ואתם מן הסתם בטוח מכירים.... הנכד שלו היה יואל משה סלומון, מייסד פתח תקווה.
הציונות המעשית לא הייתה פרויקט של עדה אחת שעשתה את הכל, כולם השתתפו בחלום אחד גדול.
היא הייתה פרויקט של יהודים רבים - חרדים, מסורתיים, ספרדים, אשכנזים, שהבינו שאין טעם להמשיך לחכות למשיח, שלא מספיק להתפלל, צריך לעשות.
צריך לעלות, צריך לקנות, לבנות, לעבד, להוציא חלום לפועל.
אז מה הסיפור האמיתי זה שלא שמעתם עליו?
הסיפור הוא שהציונות לא התחילה ב-1897 בבאזל.
היא התחילה הרבה לפני.
היא התחילה ברב בקורפו שקרא לעם להחזיק נשק.
היא התחילה ברב בסרביה שתכנן בנקים, אוניות, ותחיית השפה העברית.
היא התחילה ברב מליטא שהתחפש לספרדי כדי להיכנס לירושלים ואז דרש שעם ישראל יעבוד את אדמתו.
היא התחילה ברבנים מיפו שבנו ועדים ומוסדות שלטון עצמי כשאיש לא ראה בזה אפילו חלום.
רגע! הרצל היה חשוב, ללא ספק.
הוא הצליח לקחת את הרעיון ולהפוך אותו לתנועה בינלאומית.
אבל הוא עמד על כתפי ענקים. (מי מאיתנו לא?)
ורבים מהענקים האלה היו רבנים ספרדים ומסורתיים שפעלו עשרות שנים לפניו.
למה לא לימדו אותנו את זה?
כי כמו שאמר היסטוריון ידוע בשם "האחרונים משכיחים את הראשונים. מי שבא מאוחר יותר מנסה לכבוש את הבמה ולספר על עצמו יותר מהאחרים"
ההיסטוריוגרפיה הרשמית נכתבה בעיקר על ידי אנשי העליה השניה והשלישית (חילונים), והם רצו והצליחו להציג את עצמם כמי שהחלו הכל, ומבחינתם הציבור הדתי שקדם להם סווג כפסיבי וממתין, זה שירת (ומשרת ראו ערך הקמפיין של מפלגת הדמוקרטים "מי פה בעל הבית - הציונות החילונית") אותם בהעלאת קרנם.
בכל אופן זה לא היה נכון אז, וזה לא נכון היום.
בעלי הבית פה הם לא עדה אחת.
לא חילונים אירופאים, לא דתיים ספרדים, לא אשכנזים ליטאים.
בעלי הבית הם כל מי שבא, עבד, בנה, הקריב, ונלחם.
(והנה קצת חשיפה אישית: כמי שלמד בין השאר ב, -מדור דתי- יכולתי להרגיש את ההיסטוריה באוויר, החל מקבר קרל נטר [כשהייתי מבריז משעורים משעממים ומטייל ברחבי ההיסטוריה ולומד הרבה יותר] ועד הסיפורים לעומק והמבנים ההיסטורים של תקופת הישוב הישן בחסות ארגונים כגון קק"ל\החברה להגנת הטבע\כי"ח שהייתי חבר\למדתי בהם\דרכם בילדותי בעקבות בית הספר - מקום מיוחד שבן גוריון אמר עליו "")
ה-78 שנים של המדינה הזאת נשענות על מאתיים שנה של עבודה שקטה שקדמה להן, ועל 2000 שנה של חלום לחזור הביתה.
היא הוקמה חזרה ע"י רבנים שתכננו בנקים.
אמהות שטלטלו תינוקות באוניות שלושה חודשים עד יפו.
אנשים שהתחפשו לעדות אחרות כדי להיכנס לירושלים.
משפחות שרכשו קרקעות בכסף מלא עשרות שנים לפני שהמילה "ציונות" בכלל הוטבעה.
הסיפור המלא יותר עשיר מהסיפור שלימדו אתכם, זה שמספרים לכם בתקשורת, בסדרות וסרטים.
הסיפור המלא כולל כל אחד ואחד מאבותינו וזה מה שהופך את הסיפור לשלנו באמת.
78 שנים של שרידות (ע"י ניסים גלויים) במדינה שכולה שלנו (כזכות אבות) ועדיין לצערנו נשלטת על ידי כל כך הרבה גורמים חיצוניים שבוחשים בקלחת...
חג עצמאות שמח.
כי מגיע לך, לי, לנו.