הילד שאתם הולכים לקרוא עליו בפוסט הזה לא רק היה אלים ומשוגע, הוא גם היה קיסר רומאי!
כן, כזה שלא שמעתם עליו, קיסר שרומא ניסתה למחוק אותו מהבושה אחרי שחיסלה אותו.
אנחנו מכירים את הקיסרים המשוגעים של רומא, את נירון, את קליגולה ועוד, אבל עליו, עליו לא סיפרו לנו, אז הנה אני מספר לכם.
ליצור קוראים , או בשמו האמיתי (נסו לכתוב את זה בעברית, אני לא הצלחתי) Sextus Varius Avitus Bassianus
אז לפני שאלגבלוס הפך לקיסר הוא היה כומר עליון בעיר סורית בשם אמסה (היום אתם מכירים אותה בשם חומס)
הוא שירת אל שמש מקומי בשם (מכאן שמו - מטאוריט שארחיב עליו בהמשך).
אומרים שהיה ילד יפהפה, וכנראה מאד מפונק, ילד שהתהדר באופן קבוע בתכשיטים ובגדי משי.
אלגבלוס עמד בראש הפולחן של אל השמש המקומי הוא יצא ביום ובלילה בריקודים והקרבת קורבנות.
החיילים הרומאים שהוצבו באזור היו באים רק כדי להסתכל עליו, ככה כי הוא היה יפה ומוזר (ובטח הם היו פדופילים).
ואז קרה משהו: הסבתא שלו, , מטורפת בזכות עצמה ומלאה ברעיונות, החליטה שהילד הזה צריך להיות קיסר רומא.
ומי הייתה הסבתא הזאת? לא איזו זקנה כפרית בסוריה.
יוליה מאיסה היא אחת הדמויות המעניינות ביותר בהיסטוריה הרומאית, ורוב האנשים אף פעם לא שמעו עליה.
היא נולדה למשפחת כוהנים סורית עשירה ומכובדת, אביה היה הכוהן העליון של אותו אל שמש, ובכלל התפקיד עבר במשפחה.
אחותה הגדולה, יוליה דומנה, התחתנה עם סנאטור רומאי בשם ספטימיוס סוורוס, שהפך אחר כך לקיסר רומא.
כך נכנסה משפחה סורית של כוהנים פתאום למרכז הקיסרות הרומאית.
מאיסה עצמה התחתנה עם סנאטור רומאי, ובמשך עשרות שנים חיה בארמון הקיסרי ברומא, לצד אחותה הקיסרית.
היא ראתה את הפוליטיקה של רומא מקרוב, למדה אותה מבפנים, וצברה הון אדיר ומאגר קשרים בכל שכבות הצבא והחברה.
כשאחותה התאבדה ב-217 לספירה, אחרי הרצח של בן אחיה הקיסר קרקלה, וקיסר חדש בשם מאקרינוס תפס את השלטון, הוא הגלה את מאיסה חזרה לסוריה.
הוא חשב שהיא לא יותר מזקנה אלמנה שצריך להיפטר ממנה (לה לעומת זאת היו תוכניות אחרות).
הוא כמובן טעה ובענק.
כי יוליה היתה לא רק מטורפת, אלא גם על גבול הגאונות!
מאיסה לקחה את ההון העצום שלה, חזרה לאמסה, והתחילה לתכנן מהפכה.
היא בחרה את הנשק הכי חזק שיש לה: שני הנכדים שלה.
היא בחרה את אלגאבלוס הצעיר, ילד בן 14 שכבר שירת ככוהן עליון, והפיצה שמועה שהוא בן לא חוקי של הקיסר הקודם קרקלה.
היא שיחדה לגיון רומאי שלם, הלגיון השלישי הגאלי, שהיה מוצב בסוריה.
היא הבטיחה לחיילים שאם הם יכריזו על הנכד שלה כקיסר, הם יקבלו עלייה בשכר ומיקום מעולה בקיסרות החדשה.
ואז זה קרה!
ילד בן 14, ששירת (אבן) אלוהים בכפר סורי, מצא את עצמו פתאום עם כח בל יתואר, רומא שלטה על העולם באותה עת, והוא שלט על רומא.
ואם חשבתם שעד עכשיו הסיפור הזה מוזר, עכשיו הסיפור הופך להרבה יותר מוזר.
ראשית, לילד היתה בעיה היא לא היה מוכן בשום פנים ואופן לוותר על האל הסורי שלו.
אז הוא החליט להביא אותו לרומא.
ממש ככה :)
אבן שחורה ענקית (מטאוריט) שייצגה את Elah-Gabal הועברה ב-2,000 קילומטר מסוריה לרומא, ושם הוקם לה מקדש על גבעת הפלטין.
הקיסר ילד שלנו המשיך לשמש ככומר העליון שלה.
הוא אילץ את הסנאטורים הרומאים והגנרלים להשתתף בטקסים פגאניים זרים, לרקוד סביב האבן השחורה, ולשחוט קורבנות לאל שאף אחד מהם לא הכיר.
עכשיו תדמיינו את זה 😄 הסנאט הרומאי, גזע הקיסרות, גברים מבוגרים בני 60-70, אנשים שהובילו לגיונות וכבשו ממלכות, נאלצים לרקוד מסביב לאבן זרה ולשורר תפילות בארמית (כבוד!), כי ילד בן 15 ציווה.
אבל זה רק הוד הפתיחה.
אלגאבלוס היה ידוע במשתאות שלו.
ולא משתאות רגילים, משתאות שכוללים מה שההיסטוריונים מתעדים כ"פרנקים" או בשפתינו מתיחות.
המתיחה הראשונה הייתה תמימה: כרית נודים.
הוא בעצם המציא את כרית הנודים.
הוא הושיב את האורחים על כריות אוויר, ועבדים מתחת לשולחן שחררו את האוויר לאט לאט במהלך הסעודה.
כל אורח חשב שזה הוא שעשה רעש מביך, וילד בן 15 על כס הקיסרות צחק עד שכמעט נחנק.
המתיחה השנייה היתה כבר פחות חביבה.
בחדר האוכל שלו הוא בנה תקרה הפיכה.
במהלך סעודות, הוא היה משחרר את התקרה ושופך טונות של עלי כותרת על האורחים.
רומנטי, נכון? אלא שהיו פעמים שכמות העלים היתה כל כך גדולה, שכמה מהאורחים נחנקו תחתיהם ומתו.
הציור המפורסם "" של אלמא-טדמה, מהמאה ה-19, מתאר בדיוק את הרגע הזה.
אם תסתכלו טוב על הציור, תראו את האורחים נהנים מהפרחים, וברקע, את הקיסר מחייך וצופה.
...ילד שמחייך כשאנשים מתים תחת הפרחים שהוא שפך עליהם.
Killing Me Softly הראשון בהיסטוריה? :)
המתיחה השלישית היתה פסיכופתית לגמרי.
הוא היה משכר את האורחים עד שיצטרכו לישון בארמון.
ברגע שהיו ישנים, הוא היה מכניס אריות, נמרים ודובים מאולפים לחדרי השינה שלהם.
בבוקר, אורח שהתעורר עם הנגאובר היה מגלה אריה ליד המיטה.
חלק מהאורחים מתו משבץ.
הקיסר התגלגל מצחוק.
ויש עוד המון סיפורים עליו... למשל;
המקורות מספרים שהוא השיט אוניות במים שלא היו מים, אלא יין יקר אדום.
שהקריב חיות בקנה מידה ענקי לאל הסורי שלו.
שהתחתן ארבע פעמים, פעם עם בתולה ויסטלית (כוהנת שהיתה אחראית על אש התמיד), מה שהיה עבירה שעונשה מוות ברומא.
שהוא הציע לרופאים סכומי עתק כדי שיבצעו בו פרוצדורה כירורגית להפיכתו ל...אישה.
במאה ה-3.
אז מה קרה לו?
אותה סבתא שהמליכה אותו, יוליה מאיסה, הבינה תוך ארבע שנים שטעתה.
גם היא רצתה אותו מת. :)
היא הכריחה אותו לאמץ את בן הדוד שלו בן ה-12, אלכסנדר סוורוס, כיורש.
ב-222 לספירה, אחרי שרומא מאסה בו החיילים הרומיים נכנסו לארמון ושילמו לו על מעשיו, הם הרגו אותו ואת אמו.
הגופות שלהם נגררו ברחובות רומא והושלכו לנהר הטיבר.
וזהו סוף הסיפור (או הפוסט במקרה הזה) של הקיסר שרומא כל כך השתדלה למחוק מספרי ההיסטוריה.