גברים

אדומה


"האם אפשר להיות השפחה של הפוסט הבא ? "

ככה התחיל לו אחד השבועות היותר הזויים שחווינו.
כמה את רוצה את זה ? מאוד.
אם את צריכה לשים את האצבע על הדבר האחד שעושה לך את זה, מה הוא יהיה ? להרגיש חפץ, חור.
איפה את עומדת במד האקסטרים? על האדום, אבל לא אדום סטנדרטי. אני מאוד בעניין, חרמנית מאוד. סוטה, רוצה את זה, זקוקה לזה אבל לא ממש מתחברת לכאב.

כמה שיחות, תחקיר קצר להבנת הנקרע(ת), בדיקה גופנית מביכה מול המצלמה והוחלט שלוקחים אותה למשהו קצת אחר.

5 ימים, שיוך מלא, לשימושינו הבלעדי, בתפעול מלא.

מצלמה.

להלן מה שאנחנו מציעים:
• מהרגע שאת נכנסת הביתה, את הבובה שלנו. אנחנו מפעילים אותך. בלי הוראה שלנו את לא עושה כלום. לא אוכל ולא טלוויזיה, לא מקלחת ולא שירותים. מחכה מול המסך בסבלנות.
• את משאירה מפתח לדירה בתוך העציץ. לנו שמורה הזכות להיכנס בכל עת ולהשתמש בך.
• מהרגע שאת נכנסת הביתה את פותחת מחשב ועל פי דרישה שלנו את מעלה אותנו מול המצלמה. המצלמה הולכת איתך לכל מקום בבית.
• את לא מאוננת ובוודאי שלא גומרת אלא ברשותנו בלבד.

אנחנו נשמור, כמובן, על הגבולות שהגדרנו, אבל ... מהרגע שאת אומרת כן, היוזמה כולה עוברת אלינו. הזכות היחידה שתשאר לך היא להפעיל מילת ביטחון ולהפסיק את הכל.
אנחנו מצפים ללא פחות מציות מוחלט, כל חריגה תגרור ענישה.

יש ?

כמה רגעים של שקט. העיניים מתרוצצות, שומעים את הגלגלים עובדים, את הלב דופק, מנסה לעכל, להבין מה אנחנו מבשלים לה, לאיזו צרה היא מכניסה את עצמה.

כן.

*
היום הראשון, 18:00 .

יושב במשרד. המסנג'ר נדלק, מצלמה.
שלום אדוניי היא פותחת בחיוך גדול. שלום בובת חור שלנו. תני לנו דוח מצב.
הרגע הגעתי, אני מורעבת ומתה לנס רותח. אני חרמנית מאוד, מפנטזת עליכם מאתמול בלילה. אני יכולה לקפוץ רגע לשירותים, חייבת פיפי וגם אההם ... אתם יודעים מה, התאפקתי כל הדרך. אתם תבואו הערב ? באיזו שעה ?

לא לשירותים. תתאפקי עד שנחליט לשלוח אותך. ונבוא אם וכאשר נחליט.
שקט.
החיוך נעלם. בולעת קצת רוק.
אבל שירותים ...אני צריכה ...
שקט.
טוב, אני אתאפק.
אני נכנס לישיבה, תכיני לך סנדוויץ'' גדול עם חביתה וירקות, נס רותח כמו שאת אוהבת, ותשבי מול המצלמה בלי לגעת בהם עד שאנחנו חוזרים.
קובע עם מ. שיציץ מדי פעם לבדוק אותה ונכנס לישיבה.


19:15

מצלמה.
היא יושבת עם הסנדוויץ' והנס. מחכה .
חיוך גדול של אושר. שלום אדוניי, מה הענינים ? שלום בובת חור, מה שלומך את ? חייבת שירותים ומתה מרעב ולנס רותח. אתם תבואו היום ?
לא עניינך בובה.
תשתי את הנס.
אפשר לחמם אותו ? לא.
אבל הוא כבר קפוא !
שקט.
היא לוגמת, מעקמת את הפרצוף.
לא צריך, היא אומרת, אני מוותרת.
לא זכור לי ששאלנו לדעתך. שתי את כל הכוס בובה חור.
שותה את הכול עם הבעה של גועל.
כדאי שתלמדי ליהנות ממנו, כי ככה הוא הולך להיות מהיום.
אפשר שירותים ?
רק אחרי שתתחילי להפנים שאין טעם שתבקשי. כשנרצה, נשלח אותך.

מכניסים לה פלאג. מחלקים לה מטלות (המצעים בבית הבובה , לא מוצאים חן בעיני מ. הסידור של הריהוט דורש שיפור, כלים בכיור ועוד כמה עבודות יזומות שלא מוצאות חן בעיניה).
מחלקים הבהרות אחרונות - אין טלוויזיה, אסור לקרוא, לטלפונים מותר רק לענות ולא לעשות שיחות של מעל 3 דקות וכמובן שמצלמות נסגרות רק על ידינו, וחוזרים לעבודה.


21:30

מצלמה.
מ. כבר בוחן אותה בשקט זמן מה.
היא מסתובבת בבית כמו אריה בסוגר. מקפצת מרגל לרגל, מתאפקת. מגניבה מבטים למצלמה.
מצפצפים לה. היא רצה למחשב. כן אדוניי ?
לכי לשירותים.
חיוך גדול, תודהההה אדוניי, תודה.
רצה לכיוון השירותים.

ציפצוף.

כן אדוניי ?
עם המצלמה, בובה.
עיניים נפקחת בתדהמה. פה נפער. שקט. מה אדוני ? אבל אני צריכה יותר מפיפי, היא לוחשת. זה מביך, זה משפיל, זה פרטי. בובת חור – אני אומר לה, את שלנו. פרטית שלנו. הפרטיות שלך שייכת לנו. לך אין פרטיות, את בסך הכול בובה. זה ברור ?
שקט ... מסתכלת למצלמה, משפילה מבט, מתלבטת עם עצמה, בולעת את הרוק. כן אדוניי, אני מתחילה להבין.

לוקחת את הנייד לשירותים, מציבה אותו במקום טוב, מסתובבת כמה דקות מסביב לאסלה, זורקת אלינו מבטים חטופים, עד שלבסוף מפשילה את המכנסיים, משפילה את העיניים, מתיישבת בשקט, לחרבון הכי קצר אבל הכי ארוך בחייה.

מגניבה מבט למצלמה, מתלבטת לרגע. שולחת יד ומחזירה אותה במהירות, שולחת אותה שוב, לוקחת במהירות נייר ועוד אחד ומנגבת.


23:00

היא יושבת כבר למעלה משעה וקוראת את ספר ההיסטוריה שבחרנו לה. מנקרת.

צפצוף.

היא קמה בבהלה. רצה למחשב.
כן אדוניי ?
נרדמת בלי רשות ?
לא אדוניי, אני קוראת את מה שנתתם לי לקרוא , אבל אני לא מצליחה להתרכז כי אני במתח מזה שאולי תכנסו.
את עדיין חרמנית ? כןןןןן !, היא עונה. החיוך מכסה את פניה.
תכווני את המצלמה לפנים שלך ותגעי בעצמך.

נוגעת בעצמה. לא מעיזה להרים את העיניים למצלמה.
עוברות כמה דקות והיא מתחילה להתפתל. לגנוח. להיכנס לקצב מהיר ויותר מהיר, כזה המבשר את בוא האביב.

צפצוף.

היא מתרוממת, סמוקה. מקלידה במהירות. מה ... ?
זה מספיק להיום.
אבל , אבל .... לא גמרתי. עוד קצת בבקשה, אני צריכה ממש עוד כמה שניות. אני מחכה לזה כל היום.
בובה חור !
מה אדוניי ?
זה הספיק לנו. תתלבשי.
אוף אוף אוף !
שקט.
מבט כועס ...מתאפקת לא להגיב, מבט מתוסכל, מושפל, משלים.
כן אדוניי.

קחי אותנו לארון הבגדים. אנחנו רוצים לבחור בגדים לבובה שלנו למחר לעבודה.
איזה פגישות יש לך מחר ?
אנחנו סורקים את הארון, מתחילים בבגדים תחתונים.
מתנהל דיון בין מ. לביני על איזה קו צריך ללכת. משהו סקסי, שמרני. תחתוני הסבתא המדליקים שגילינו שיכולים לבצבץ בגאווה מעל המכנסיים (רק על תשלחו אותי לעבודה עם זה , בבקשה... ) ?
מלבישים אותה, מפשיטים אותה. מעמידים אותה בתנוחות שונות כדי לראות טוב יותר ועמוק יותר ולבסוף כמו שני הגברים הממוצעים והפרימיטיביים שאנחנו, בוחרים את החוטיני הכי חוטיני והכי חוטיני שמצאנו.

מתנהל דיון ער לגבי החזייה. הדיון מעורר קצת פלצות בבובה שמבינה שאם לא נמצא חזייה מעניינת יש סיכוי שתצטרך ללכת בלי חזייה בכלל לעבודה, אבל היא גם מתחילה להפנים, שהיא לא חלק מהדיון. החזיות עולות ויורדות . מ. טוען בתוקף שלחזה שלה מגיע קצת חופש, אני חושב שצריך את החזייה הלבנה שמשווה לה מראה בתולי ולבסוף מסכימים גם על חזייה.
בוחרים בגדים, חליפה עסקית. מחליטים כמה כפתורים יסגרו וכמה יישארו פתוחים ומחליטים להשכיב את הבובה לישון.

אבל רגע לפני זה, צריך להגביר את מד החרמנות. כדי שתישן רגועה.

התנהגת יפה. אנחנו מרשים לך לאונן במשך 5 דקות שמתחילות, עכשיו.
תודה אדוניי, תודה. הערב הזה והציפייה שתופיעו כבר הטריפו אותי, אני רטובה לגמרי.

היא מתיישבת מולנו ומסתכלת בשעון, אני מציין בסיפוק ל-מ., בפרטי, שהיא כבר לא מבזבזת זמן על בקשות לעשות את זה בפרטיות, ומתחילה.

היא מזדרזת, מציצה בשעון כל כמה שניות לוודא שהיא מספיקה.
עוברות 3 דקות, והיא מתחילה לגנוח. רואים שהיא נכנסת לקצב שעומד להביא אותה לשם.

ציפצוף.

היא מתנשמת, סמוקה, מסתכלת בשעון. מסתכלת עלינו בתדהמה. יש לי עוד דקה, היא מתקתקת במהירות.
אני מצטער אני אומר לה. מ. כאן, הגיע למסקנה ש 4 דקות זה די והותר.

אבל אני רוצה לגמור. אמרתם 5 דקות , אני צריכה רק כמה שניות, בבקשה, בבקשה, בבקשה. אני אעשה כל מה שתגידו רק אל תשאירו אותי ככה.
לא. אני אומר. מ. נראה לי עייף ועוד דקה זה על חשבון זמן השינה היקר שלו ולכן אנחנו משכיבים אותך לישון עכשיו.
אבל אני רותחת, אני בחיים לא אירדם ככה. אולי כבר תבואו ? נו, בבקשה ?


24:00

שוכבת על השטיחון. קולר על הצוואר. רצועה קצרה מחוברת לקולר מצד אחד ולרגל של המיטה מצד שני, לא מאפשרת לה מרחב תמרון לראש.
מתנדנדת מצד לצד, רטובה, מפנטזת. מחזיקה את עצמה מלגעת. לא מצליחה להירדם.

3:00 לפנות בוקר

מ. מתעורר להשתין. הוא תורן הלילות, עם מצלמה שדולקת לאורך הלילה.
בודק את מצב הבובה שלנו.
היא ישנה בתנוחה קצת מעוותת. הרצועה מתוחה עד למקסימום, היא מתהפכת תוך כדי שינה ונבלמת מהרצועה, מתעוררת לרגע, ממששת את הקולר שקצת חונק, מצמידה את הראש לרגל של המיטה, מחבקת אותה ונרדמת שוב. מתחילה ללמוד לחיות את החיים החדשים שאנחנו מגדירים לה.


***

היום החמישי והאחרון 17:30 (שעתיים לפני פקיעת המנדט)

מסנג'ר, מצלמה.
הבובה עירומה, על הברכיים, ידיים מאחוריי הגב, על השולחן בסלון. מחכה בסבלנות שנפנה אליה.

17:45

מ. ואני מסתכלים עליה דרך המצלמה בסיפוק. מרוצים ממעשה ידינו. השתפרה בימים האחרונים. יודעת את מקומה. לא עושה שום דבר בלי שאנחנו מפעילים אותה. לא מבקשת, לא מתחננת, לא דורשת. יושבת על הברכיים וממתינה. בובה אמיתית.

בתמורה, היא מקבלת בימים האחרונים, מעט רגעים קטנים של חסד שבהם היא מורשה לגעת בעצמה. היא כבר מבינה שהיא לא תקבל רשות לגמור והיא כבר לא מבקשת. הפנימה שלבובה אין רצונות משלה. למרות זה, בכל פעם כזו, היא מתחילה מהר, מנסה להגיע לשיא לפני שנעצור אותה. בכל פעם היא מתקרבת לשם מהר יותר ובכל פעם אנחנו עוצרים אותה רגע לפני. היא אומרת שהדבר היחיד שהיא חושבת עליו כאן ובמשך היום, זה לגמור. זה מתי נבוא ונזיין לה את הצורה. היא לא מצליחה להתפקס בשום דבר אחר. מסתובבת רטובה כל היום עם הזיות מיניות על שני גברים שאף פעם לא פגשה.

מ. ואני כבר מתורגלים בהפעלה שלה, אנחנו מתאמים את הזמנים, כל אחד יודע מתי האחרון שלח אותה לשירותים או להתקלח, מי אחראי על ארוחת הערב שלה ומי מורה לה מה ללבוש למחר. עבודה לא קלה להפעיל בובה כזו. בעיקר כשעוד לא פגשת אותה במציאות. אבל התוצאות מעלות בנו סיפוק רב.

היא כבר נכנסה לרוטינה, מגיעה מהעבודה, פותחת מסנג'ר , מתפשטת או לובשת את מה שהורינו לה קודם לכן, עולה על השולחן שבסלון, יורדת על הברכיים, ומחכה לנו שנעלה מולה ונפעיל אותה. חיה בתקווה מאוד ממוקדת שאם תספק אותנו, אולי תקבל באותו ערב עוד כמה רגעים קטנים של חסד ונתיר לה לגעת בעצמה, לכמה רגעים שהולכים ומתקצרים מפעם לפעם.

כל כך ממוקדת בזה, שנראה שהמחשבה על כך שהמפתח בעציץ יושמש, כבר נראית לה מאוד רחוקה.

מה שהיא לא יודעת, זה שאנחנו מסתכלים עליה כרגע, דרך המסנג'ר בנייד של מ., שנמצא יחד איתנו, ברכב שלי, שחונה מתחת לבית שלה .

מה שהיא לא יודעת, זה שבעוד כמה דקות אנחנו מתכוונים להשמיש, בפעם הראשונה והאחרונה, את המפתח שבעציץ.

מה שהיא לא יודעת, זה שמה שהיא עברה עד עכשיו, היה רק החימום לקראת הדבר הבא.

***

אני מורה לה איזו מוזיקה לשים, מורה לה לשים כיסוי עיניים ולעבור לכריעה על שש על שולחן הסלון.
ביומיים האחרונים תרגלנו את המצב הזה כמה פעמים כך שהוא לא מעורר בה חשד.
מ. הולך להביא את המפתח, מתארגנים על התיק, חוזרים במהירות על התכנית ועולים.

פותחים את הדלת בשקט ונכנסים.
מוסיקה נעימה מתנגנת לה ברקע (יש לי טעם טוב במוסיקה, אני מחייך לעצמי) , עוברים את המטבח ומגיעים בואכה הסלון.
מציצים בזהירות פנימה ... והתמונה שמתגלית לפנינו מרהיבה.

במרכז הסלון, על שולחן זכוכית לא גדול, היא כורעת על שש. כסויית עינים, ראש למטה, ישבן זקור כלפי מעלה, עירומה, פעורה. שלנו.

אנחנו נעמדים לרגע להתפעל מפאר יצירתנו.

היא כנראה חשה במשהו ומזיזה את הראש לכיווננו, מנסה להבין מה קורה. אנחנו קופאים במקום. היא נדרכת כולה. מרימה את הראש מסובבת אותו ימינה ושמאלה , כמו עכבר סומא. עוברות עוד כמה דקות והיא נרגעת.

אנחנו מתקרבים בשקט, ומתחילים להסתובב סביבה.
הפעם היא מפנימה, הם כאן !
קופאת במקום לכמה שניות, מפסיקה לנשום. הראש עולה למעלה- ימינה- שמאלה. אני כמעט ויכול להריח את ההיסטריה שהולכת ונבנית בה. מנסה לעקוב אחרי הצעדים, להבין מה קורה.

מי זה ? היא שואלת בלחש מגומגם ? שקט, ממשיכים להסתובב סביבה. באתם ... היא לוחשת בתערובת של חשש והתרגשות כשהרגליים האחוריות שלה מתחילות לרעוד בחוזקה ולהרעיד את השולחן.

אני נעמד מאחוריה, בודק את הסחורה. מעביר יד מרפרפת בין הרגליים, היא קופצת, פולטת צעקה היסטרית. ממשיכים להסתובב סביבה בלי להוציא מילה, ידיים מרפרפות, נוגעות לא נוגעות בה. כל נגיעה כזו מקפיצה אותה ומוציאה ממנה צעקה חנוקה. היא מתחילה לרעוד בחוזקה בכל הגוף והשולחן יחד איתה ואני תוהה אם זה מהפחד או מההתרגשות. בסיבוב הבא אני מרפרף שוב בין הרגליים ומגלה שם נזילה מטורפת.

נעמדים משני צידיה. אני מסמן למ. , אנחנו תופסים אותה ביחד ומורידים אותה לרצפה.
מסדרים את שתי הכורסאות האחת מול השנייה, מחברים לה קולר ושתי רצועות ומתיישבים בכורסאות.

מ. מושך בגסות ברצועה שלו, היא נופלת וקמה במהירות, מבינה את הרמז וזוחלת לכיוון שלו. הוא מכוון אותה כך שהפנים שלה מכוונות לחיקו והישבן שלה אליי.

אני מלטף אותה קלות בין הרגליים והיא קופצת, מתוחה עד הקצה. נוזלת. מכניס אצבע. היא נאנקת, גונחת. מתחיל לסובב והיא מתחילה לרעוד שוב ולנזול לי על האצבע, מסובב עוד סיבוב קטן והיא משחררת גניחה נוספת. אני מסתכל עליה מהצד, היא דרוכה כמו קפיץ מתוח. רגליים רועדות, ידיים רועדות, פה פתוח, מרוכזת כולה באצבע שלי, מתחננת בלי מלים שאזיז אותה קצת. נדמה לי שמספיק סיבוב קטן שם עם האצבע כדי שהיא תתפוצץ.

מ. מושך שוב בגסות את הרצועה, פותח את הרוכסן, פותח לה את הפה עם היד ובבת אחת דוחף לה את האיבר שלו לגרון. היא משתנקת, נאבקת, אבל הוא תופס את הראש שלה בחוזקה ודוחף פנימה, מתחיל להכתיב לה את הקצב שהוא אוהב. היא נאבקת לקצת אוויר, אבל מ. לא מוותר והיא נאלצת לנשום בקצב שהוא מתיר לה.

אני מכניס שוב אצבע ומסובב קלות. הצעקה שנפלטת לה תוך כדי שמ. חודר לה לגרון והקפיצה שלה, ממחישים לי כמה היא על הקצה, מסוגלת לגמור תוך רגע. אני מסובב בזהירות עוד קצת, והיא מתחילה ליבב. אני ממתין כמה שניות מסובב שוב ונעצר. היא מיבבת ודמעות של תסכול מתחילות לזרום מבעד לכיסויי העיניים. היא מזיזה את הישבן, מנסה לסובב את עצמה על האצבע שלי. אני שולף את האצבע בבת אחת ומוריד לה ספאנק רצחני על הישבן. היא משחררת צעקה חזקה שמאפשרת למ., שלא מפספס הזדמנויות פז שכאלו, לדחוף את האיבר שלו לכל עומק הגרון, היא משתנקת, מושכת את הראש לאחור, משתעלת, מ. דוחף פנימה, רפלקס ההקאה נכנס לפעולה והיא פולטת סדרה של נוזלים שניגרים לה מהפה לרצפה.

אני מושך את הרצועה שלי ומ. משחרר את שלו. מסובב אותה מולי, תופס אותה חזק בידית האחיזה ומסתכל עליה.

נראית נפלא. רועדת, רוק נוזל לה מכל הכיוונים, דמעות שחורות מהאיפור נוזלות מתחת לכיסוי העיניים, הישבן השמאלי שלה מסוגל לעבור תחת שמי בביקורת הדרכונים הביומטרית בנתב"ג, והיא משתעלת ומתנשמת בכבדות.

אני נותן לה רגע קטן להירגע, תופס לה את ידית האחיזה, מכריח אותה לזקוף את הראש. מלטף לה את הלחי, נושק ברכות על השפתיים, מלטף שוב ואז, בלי שום התראה, מנחית עליה סטירה ועוד אחת ועוד אחת ועוד אחת.

היא מופתעת, מנסה לברוח אבל אני אוחז בה חזק, לא נותן לה לזוז. היא נותנת בי מבט כועס - נעלב, הדמעות מתחילות לרדת.
אני מעניק לה סדרה נוספת של סטירות מחכה כמה שניות שהראש יתייצב, רוכן ליד האוזן ולוחש לה, את לא תנצלי את האצבע שלי בלי שהרשיתי לך ! זה ברור !?
היא מהנהנת בראש בחוזקה, לא מסוגלת לדבר. אני מסמן למ. שאין מה להשתמש בכוס כי היא חמה מדי, לא משנה כמה היא תנסה, היא לא תצליח להתאפק ואנחנו עוברים לשימושים חלופיים.

19:26 (4 דקות לסיום המנדט)

אני תופס את ידית האחיזה בחוזקה וגורר אותה על ארבע חזרה לסלון. היא מנסה לעמוד בקצב שלי אבל לא מצליחה. היא מועדת, מתרוממת, זוחלת ונופלת שוב.
אני מושך אותה למצב עמידה.
מ. קושר לה את הידיים מאחורי הגב.
אני נעמד מאחוריה, מפסק לה את הרגליים, מרפרף עם היד בין רגליה, ולוחש לה:
אני הולך להכניס את האצבע שלי לתוכך ולסובב, קצת.

מ. כאן, הולך לספור עד 30.
ב – 30 אני מוציא את האצבע, ואנחנו יוצאים מכאן, הולכים. מה שתספיקי עד ה – 30, שלך, אחרי זה אין כלום.

יש ?

היא מהנהנת בחוזקה בראש. בולעת את הרוק, מנסה להתרכז בתוך כל הבלגן שהיא נמצאת בו. להתכונן, לא לפספס את ההזדמנות האמיתית היחידה שתהייה לה לגמור, בחמשת הימים האחרונים.

תעמדי זקוף, תפתחי רגליים !

אני מסמן למ. והוא מתחיל לספור.

אני מכניס אצבע, לאט. מרגיש איך היא מתפקסת עליה, מתעלמת מכל דבר אחר, מנסה להרגיש אותה, להתכווץ עליה, לסגור עליה. מתאפקת כולה לא להזיז את האגן, שלא אכעס.

ב - 10 אני מרגיש שהיא כולה בפנים, כל עולמה מתרכז עכשיו באצבע שלי, בלהגיע לגמירה. אני מגביר קצת את הקצב.

15, מכריז מ. והיא שכבר שומעת את הסוף מתקרב, לא מצליחה להתאפק יותר ומתחילה להניע את האגן. בהתחלה לאט, בחשש, ואחר כך בקצב שהולך ועולה עד שהיא כבר - משתוללת לי על האצבע, גונחת, מיבבת, מתוסכלת. יודעת שזו ההזדמנות היחידה.

20 ! צועק לה מ., היא כבר מתנשפת כולה, דמעות מתחילות לזלוג. היא משתוללת על האצבע, מאבדת שליטה, נאבקת להשתחרר מהחבלים שקושרים לה את הידיים מאחורי הגב, מנענעת את האגן שלה בפראות לכל עבר, לנסות ולקבל עוד קצת מהאצבע.

25 מכריז מ. בשקט והיא פולטת צעקה, גונחת, מיבבת, משתוללת, מתכסה זיעה.

28 צועק מ. בחוזקה, מושך לה עוד כמה שניות. אני מתחיל לחפור בחוזקה עם האצבע בשניות שנותרו. היא משתוללת עם האגן, מנסה לתפוס עוד קצת אצבע. לא רואה כלום, לא שומעת כלום, מרוכזת כולה בתוהו ובוהו שעוטף אותה.

30 ! צועק מ. ופתאום בתוך כל הרעש, שקט ... לרגע אחד קטן, ותוך כדי ההשתוללות אני שומע אותה לוקחת נשימה כל כך עמוקה, שלרגע אני תוהה אם הכול בסדר, פולטת סדרה של יבבות , שנמשכת שניות ארוכות, ומתמוטטת לי על האצבע, נופלת לברכיים ולרצפה.

מ. מסתכל עליי בפה פעור. כזה דבר עוד לא ראיתי, הוא אומר לי אחר כך ואני מסכים.

שמוטה על הרצפה, ראש זרוק לפנים, שיער סתור, ידיים קשורות לאחור. הירכיים שלה רטובות ודביקות, פנים רטובות, מלוכלכות ונוזלות, מכוסה בזיעה, רועדת, מתנשפת ובוכה. לא רואה כלום, לא שומעת כלום. מכונסת בתוך עצמה.