גברים

אדומה


"האם אפשר להיות השפחה של הפוסט הבא ? "

ככה התחיל לו אחד השבועות היותר הזויים שחווינו.
כמה את רוצה את זה ? מאוד.
אם את צריכה לשים את האצבע על הדבר האחד שעושה לך את זה, מה הוא יהיה ? להרגיש חפץ, חור.
איפה את עומדת במד האקסטרים? על האדום, אבל לא אדום סטנדרטי. אני מאוד בעניין, חרמנית מאוד. סוטה, רוצה את זה, זקוקה לזה אבל לא ממש מתחברת לכאב.

כמה שיחות, תחקיר קצר להבנת הנקרע(ת), בדיקה גופנית מביכה מול המצלמה והוחלט שלוקחים אותה למשהו קצת אחר.

5 ימים, שיוך מלא, לשימושינו הבלעדי, בתפעול מלא.

מצלמה.

להלן מה שאנחנו מציעים:
• מהרגע שאת נכנסת הביתה, את הבובה שלנו. אנחנו מפעילים אותך. בלי הוראה שלנו את לא עושה כלום. לא אוכל ולא טלוויזיה, לא מקלחת ולא שירותים. מחכה מול המסך בסבלנות.
• את משאירה מפתח לדירה בתוך העציץ. לנו שמורה הזכות להיכנס בכל עת ולהשתמש בך.
• מהרגע שאת נכנסת הביתה את פותחת מחשב ועל פי דרישה שלנו את מעלה אותנו מול המצלמה. המצלמה הולכת איתך לכל מקום בבית.
• את לא מאוננת ובוודאי שלא גומרת אלא ברשותנו בלבד.

אנחנו נשמור, כמובן, על הגבולות שהגדרנו, אבל ... מהרגע שאת אומרת כן, היוזמה כולה עוברת אלינו. הזכות היחידה שתשאר לך היא להפעיל מילת ביטחון ולהפסיק את הכל.
אנחנו מצפים ללא פחות מציות מוחלט, כל חריגה תגרור ענישה.

יש ?

כמה רגעים של שקט. העיניים מתרוצצות, שומעים את הגלגלים עובדים, את הלב דופק, מנסה לעכל, להבין מה אנחנו מבשלים לה, לאיזו צרה היא מכניסה את עצמה.

כן.

*
היום הראשון, 18:00 .

יושב במשרד. המסנג'ר נדלק, מצלמה.
שלום אדוניי היא פותחת בחיוך גדול. שלום בובת חור שלנו. תני לנו דוח מצב.
הרגע הגעתי, אני מורעבת ומתה לנס רותח. אני חרמנית מאוד, מפנטזת עליכם מאתמול בלילה. אני יכולה לקפוץ רגע לשירותים, חייבת פיפי וגם אההם ... אתם יודעים מה, התאפקתי כל הדרך. אתם תבואו הערב ? באיזו שעה ?

לא לשירותים. תתאפקי עד שנחליט לשלוח אותך. ונבוא אם וכאשר נחליט.
שקט.
החיוך נעלם. בולעת קצת רוק.
אבל שירותים ...אני צריכה ...
שקט.
טוב, אני אתאפק.
אני נכנס לישיבה, תכיני לך סנדוויץ'' גדול עם חביתה וירקות, נס רותח כמו שאת אוהבת, ותשבי מול המצלמה בלי לגעת בהם עד שאנחנו חוזרים.
קובע עם מ. שיציץ מדי פעם לבדוק אותה ונכנס לישיבה.


19:15

מצלמה.
היא יושבת עם הסנדוויץ' והנס. מחכה .
חיוך גדול של אושר. שלום אדוניי, מה הענינים ? שלום בובת חור, מה שלומך את ? חייבת שירותים ומתה מרעב ולנס רותח. אתם תבואו היום ?
לא עניינך בובה.
תשתי את הנס.
אפשר לחמם אותו ? לא.
אבל הוא כבר קפוא !
שקט.
היא לוגמת, מעקמת את הפרצוף.
לא צריך, היא אומרת, אני מוותרת.
לא זכור לי ששאלנו לדעתך. שתי את כל הכוס בובה חור.
שותה את הכול עם הבעה של גועל.
כדאי שתלמדי ליהנות ממנו, כי ככה הוא הולך להיות מהיום.
אפשר שירותים ?
רק אחרי שתתחילי להפנים שאין טעם שתבקשי. כשנרצה, נשלח אותך.

מכניסים לה פלאג. מחלקים לה מטלות (המצעים בבית הבובה , לא מוצאים חן בעיני מ. הסידור של הריהוט דורש שיפור, כלים בכיור ועוד כמה עבודות יזומות שלא מוצאות חן בעיניה).
מחלקים הבהרות אחרונות - אין טלוויזיה, אסור לקרוא, לטלפונים מותר רק לענות ולא לעשות שיחות של מעל 3 דקות וכמובן שמצלמות נסגרות רק על ידינו, וחוזרים לעבודה.


21:30

מצלמה.
מ. כבר בוחן אותה בשקט זמן מה.
היא מסתובבת בבית כמו אריה בסוגר. מקפצת מרגל לרגל, מתאפקת. מגניבה מבטים למצלמה.
מצפצפים לה. היא רצה למחשב. כן אדוניי ?
לכי לשירותים.
חיוך גדול, תודהההה אדוניי, תודה.
רצה לכיוון השירותים.

ציפצוף.

כן אדוניי ?
עם המצלמה, בובה.
עיניים נפקחת בתדהמה. פה נפער. שקט. מה אדוני ? אבל אני צריכה יותר מפיפי, היא לוחשת. זה מביך, זה משפיל, זה פרטי. בובת חור – אני אומר לה, את שלנו. פרטית שלנו. הפרטיות שלך שייכת לנו. לך אין פרטיות, את בסך הכול בובה. זה ברור ?
שקט ... מסתכלת למצלמה, משפילה מבט, מתלבטת עם עצמה, בולעת את הרוק. כן אדוניי, אני מתחילה להבין.

לוקחת את הנייד לשירותים, מציבה אותו במקום טוב, מסתובבת כמה דקות מסביב לאסלה, זורקת אלינו מבטים חטופים, עד שלבסוף מפשילה את המכנסיים, משפילה את העיניים, מתיישבת בשקט, לחרבון הכי קצר אבל הכי ארוך בחייה.

מגניבה מבט למצלמה, מתלבטת לרגע. שולחת יד ומחזירה אותה במהירות, שולחת אותה שוב, לוקחת במהירות נייר ועוד אחד ומנגבת.


23:00

היא יושבת כבר למעלה משעה וקוראת את ספר ההיסטוריה שבחרנו לה. מנקרת.

צפצוף.

היא קמה בבהלה. רצה למחשב.
כן אדוניי ?
נרדמת בלי רשות ?
לא אדוניי, אני קוראת את מה שנתתם לי לקרוא , אבל אני לא מצליחה להתרכז כי אני במתח מזה שאולי תכנסו.
את עדיין חרמנית ? כןןןןן !, היא עונה. החיוך מכסה את פניה.
תכווני את המצלמה לפנים שלך ותגעי בעצמך.

נוגעת בעצמה. לא מעיזה להרים את העיניים למצלמה.
עוברות כמה דקות והיא מתחילה להתפתל. לגנוח. להיכנס לקצב מהיר ויותר מהיר, כזה המבשר את בוא האביב.

צפצוף.

היא מתרוממת, סמוקה. מקלידה במהירות. מה ... ?
זה מספיק להיום.
אבל , אבל .... לא גמרתי. עוד קצת בבקשה, אני צריכה ממש עוד כמה שניות. אני מחכה לזה כל היום.
בובה חור !
מה אדוניי ?
זה הספיק לנו. תתלבשי.
אוף אוף אוף !
שקט.
מבט כועס ...מתאפקת לא להגיב, מבט מתוסכל, מושפל, משלים.
כן אדוניי.

קחי אותנו לארון הבגדים. אנחנו רוצים לבחור בגדים לבובה שלנו למחר לעבודה.
איזה פגישות יש לך מחר ?
אנחנו סורקים את הארון, מתחילים בבגדים תחתונים.
מתנהל דיון בין מ. לביני על איזה קו צריך ללכת. משהו סקסי, שמרני. תחתוני הסבתא המדליקים שגילינו שיכולים לבצבץ בגאווה מעל המכנסיים (רק על תשלחו אותי לעבודה עם זה , בבקשה... ) ?
מלבישים אותה, מפשיטים אותה. מעמידים אותה בתנוחות שונות כדי לראות טוב יותר ועמוק יותר ולבסוף כמו שני הגברים הממוצעים והפרימיטיביים שאנחנו, בוחרים את החוטיני הכי חוטיני והכי חוטיני שמצאנו.

מתנהל דיון ער לגבי החזייה. הדיון מעורר קצת פלצות בבובה שמבינה שאם לא נמצא חזייה מעניינת יש סיכוי שתצטרך ללכת בלי חזייה בכלל לעבודה, אבל היא גם מתחילה להפנים, שהיא לא חלק מהדיון. החזיות עולות ויורדות . מ. טוען בתוקף שלחזה שלה מגיע קצת חופש, אני חושב שצריך את החזייה הלבנה שמשווה לה מראה בתולי ולבסוף מסכימים גם על חזייה.
בוחרים בגדים, חליפה עסקית. מחליטים כמה כפתורים יסגרו וכמה יישארו פתוחים ומחליטים להשכיב את הבובה לישון.

אבל רגע לפני זה, צריך להגביר את מד החרמנות. כדי שתישן רגועה.

התנהגת יפה. אנחנו מרשים לך לאונן במשך 5 דקות שמתחילות, עכשיו.
תודה אדוניי, תודה. הערב הזה והציפייה שתופיעו כבר הטריפו אותי, אני רטובה לגמרי.

היא מתיישבת מולנו ומסתכלת בשעון, אני מציין בסיפוק ל-מ., בפרטי, שהיא כבר לא מבזבזת זמן על בקשות לעשות את זה בפרטיות, ומתחילה.

היא מזדרזת, מציצה בשעון כל כמה שניות לוודא שהיא מספיקה.
עוברות 3 דקות, והיא מתחילה לגנוח. רואים שהיא נכנסת לקצב שעומד להביא אותה לשם.

ציפצוף.

היא מתנשמת, סמוקה, מסתכלת בשעון. מסתכלת עלינו בתדהמה. יש לי עוד דקה, היא מתקתקת במהירות.
אני מצטער אני אומר לה. מ. כאן, הגיע למסקנה ש 4 דקות זה די והותר.

אבל אני רוצה לגמור. אמרתם 5 דקות , אני צריכה רק כמה שניות, בבקשה, בבקשה, בבקשה. אני אעשה כל מה שתגידו רק אל תשאירו אותי ככה.
לא. אני אומר. מ. נראה לי עייף ועוד דקה זה על חשבון זמן השינה היקר שלו ולכן אנחנו משכיבים אותך לישון עכשיו.
אבל אני רותחת, אני בחיים לא אירדם ככה. אולי כבר תבואו ? נו, בבקשה ?


24:00

שוכבת על השטיחון. קולר על הצוואר. רצועה קצרה מחוברת לקולר מצד אחד ולרגל של המיטה מצד שני, לא מאפשרת לה מרחב תמרון לראש.
מתנדנדת מצד לצד, רטובה, מפנטזת. מחזיקה את עצמה מלגעת. לא מצליחה להירדם.

3:00 לפנות בוקר

מ. מתעורר להשתין. הוא תורן הלילות, עם מצלמה שדולקת לאורך הלילה.
בודק את מצב הבובה שלנו.
היא ישנה בתנוחה קצת מעוותת. הרצועה מתוחה עד למקסימום, היא מתהפכת תוך כדי שינה ונבלמת מהרצועה, מתעוררת לרגע, ממששת את הקולר שקצת חונק, מצמידה את הראש לרגל של המיטה, מחבקת אותה ונרדמת שוב. מתחילה ללמוד לחיות את החיים החדשים שאנחנו מגדירים לה.


***

היום החמישי והאחרון 17:30 (שעתיים לפני פקיעת המנדט)

מסנג'ר, מצלמה.
הבובה עירומה, על הברכיים, ידיים מאחוריי הגב, על השולחן בסלון. מחכה בסבלנות שנפנה אליה.

17:45

מ. ואני מסתכלים עליה דרך המצלמה בסיפוק. מרוצים ממעשה ידינו. השתפרה בימים האחרונים. יודעת את מקומה. לא עושה שום דבר בלי שאנחנו מפעילים אותה. לא מבקשת, לא מתחננת, לא דורשת. יושבת על הברכיים וממתינה. בובה אמיתית.

בתמורה, היא מקבלת בימים האחרונים, מעט רגעים קטנים של חסד שבהם היא מורשה לגעת בעצמה. היא כבר מבינה שהיא לא תקבל רשות לגמור והיא כבר לא מבקשת. הפנימה שלבובה אין רצונות משלה. למרות זה, בכל פעם כזו, היא מתחילה מהר, מנסה להגיע לשיא לפני שנעצור אותה. בכל פעם היא מתקרבת לשם מהר יותר ובכל פעם אנחנו עוצרים אותה רגע לפני. היא אומרת שהדבר היחיד שהיא חושבת עליו כאן ובמשך היום, זה לגמור. זה מתי נבוא ונזיין לה את הצורה. היא לא מצליחה להתפקס בשום דבר אחר. מסתובבת רטובה כל היום עם הזיות מיניות על שני גברים שאף פעם לא פגשה.

מ. ואני כבר מתורגלים בהפעלה שלה, אנחנו מתאמים את הזמנים, כל אחד יודע מתי האחרון שלח אותה לשירותים או להתקלח, מי אחראי על ארוחת הערב שלה ומי מורה לה מה ללבוש למחר. עבודה לא קלה להפעיל בובה כזו. בעיקר כשעוד לא פגשת אותה במציאות. אבל התוצאות מעלות בנו סיפוק רב.

היא כבר נכנסה לרוטינה, מגיעה מהעבודה, פותחת מסנג'ר , מתפשטת או לובשת את מה שהורינו לה קודם לכן, עולה על השולחן שבסלון, יורדת על הברכיים, ומחכה לנו שנעלה מולה ונפעיל אותה. חיה בתקווה מאוד ממוקדת שאם תספק אותנו, אולי תקבל באותו ערב עוד כמה רגעים קטנים של חסד ונתיר לה לגעת בעצמה, לכמה רגעים שהולכים ומתקצרים מפעם לפעם.

כל כך ממוקדת בזה, שנראה שהמחשבה על כך שהמפתח בעציץ יושמש, כבר נראית לה מאוד רחוקה.

מה שהיא לא יודעת, זה שאנחנו מסתכלים עליה כרגע, דרך המסנג'ר בנייד של מ., שנמצא יחד איתנו, ברכב שלי, שחונה מתחת לבית שלה .

מה שהיא לא יודעת, זה שבעוד כמה דקות אנחנו מתכוונים להשמיש, בפעם הראשונה והאחרונה, את המפתח שבעציץ.

מה שהיא לא יודעת, זה שמה שהיא עברה עד עכשיו, היה רק החימום לקראת הדבר הבא.

***

אני מורה לה איזו מוזיקה לשים, מורה לה לשים כיסוי עיניים ולעבור לכריעה על שש על שולחן הסלון.
ביומיים האחרונים תרגלנו את המצב הזה כמה פעמים כך שהוא לא מעורר בה חשד.
מ. הולך להביא את המפתח, מתארגנים על התיק, חוזרים במהירות על התכנית ועולים.

פותחים את הדלת בשקט ונכנסים.
מוסיקה נעימה מתנגנת לה ברקע (יש לי טעם טוב במוסיקה, אני מחייך לעצמי) , עוברים את המטבח ומגיעים בואכה הסלון.
מציצים בזהירות פנימה ... והתמונה שמתגלית לפנינו מרהיבה.

במרכז הסלון, על שולחן זכוכית לא גדול, היא כורעת על שש. כסויית עינים, ראש למטה, ישבן זקור כלפי מעלה, עירומה, פעורה. שלנו.

אנחנו נעמדים לרגע להתפעל מפאר יצירתנו.

היא כנראה חשה במשהו ומזיזה את הראש לכיווננו, מנסה להבין מה קורה. אנחנו קופאים במקום. היא נדרכת כולה. מרימה את הראש מסובבת אותו ימינה ושמאלה , כמו עכבר סומא. עוברות עוד כמה דקות והיא נרגעת.

אנחנו מתקרבים בשקט, ומתחילים להסתובב סביבה.
הפעם היא מפנימה, הם כאן !
קופאת במקום לכמה שניות, מפסיקה לנשום. הראש עולה למעלה- ימינה- שמאלה. אני כמעט ויכול להריח את ההיסטריה שהולכת ונבנית בה. מנסה לעקוב אחרי הצעדים, להבין מה קורה.

מי זה ? היא שואלת בלחש מגומגם ? שקט, ממשיכים להסתובב סביבה. באתם ... היא לוחשת בתערובת של חשש והתרגשות כשהרגליים האחוריות שלה מתחילות לרעוד בחוזקה ולהרעיד את השולחן.

אני נעמד מאחוריה, בודק את הסחורה. מעביר יד מרפרפת בין הרגליים, היא קופצת, פולטת צעקה היסטרית. ממשיכים להסתובב סביבה בלי להוציא מילה, ידיים מרפרפות, נוגעות לא נוגעות בה. כל נגיעה כזו מקפיצה אותה ומוציאה ממנה צעקה חנוקה. היא מתחילה לרעוד בחוזקה בכל הגוף והשולחן יחד איתה ואני תוהה אם זה מהפחד או מההתרגשות. בסיבוב הבא אני מרפרף שוב בין הרגליים ומגלה שם נזילה מטורפת.

נעמדים משני צידיה. אני מסמן למ. , אנחנו תופסים אותה ביחד ומורידים אותה לרצפה.
מסדרים את שתי הכורסאות האחת מול השנייה, מחברים לה קולר ושתי רצועות ומתיישבים בכורסאות.

מ. מושך בגסות ברצועה שלו, היא נופלת וקמה במהירות, מבינה את הרמז וזוחלת לכיוון שלו. הוא מכוון אותה כך שהפנים שלה מכוונות לחיקו והישבן שלה אליי.

אני מלטף אותה קלות בין הרגליים והיא קופצת, מתוחה עד הקצה. נוזלת. מכניס אצבע. היא נאנקת, גונחת. מתחיל לסובב והיא מתחילה לרעוד שוב ולנזול לי על האצבע, מסובב עוד סיבוב קטן והיא משחררת גניחה נוספת. אני מסתכל עליה מהצד, היא דרוכה כמו קפיץ מתוח. רגליים רועדות, ידיים רועדות, פה פתוח, מרוכזת כולה באצבע שלי, מתחננת בלי מלים שאזיז אותה קצת. נדמה לי שמספיק סיבוב קטן שם עם האצבע כדי שהיא תתפוצץ.

מ. מושך שוב בגסות את הרצועה, פותח את הרוכסן, פותח לה את הפה עם היד ובבת אחת דוחף לה את האיבר שלו לגרון. היא משתנקת, נאבקת, אבל הוא תופס את הראש שלה בחוזקה ודוחף פנימה, מתחיל להכתיב לה את הקצב שהוא אוהב. היא נאבקת לקצת אוויר, אבל מ. לא מוותר והיא נאלצת לנשום בקצב שהוא מתיר לה.

אני מכניס שוב אצבע ומסובב קלות. הצעקה שנפלטת לה תוך כדי שמ. חודר לה לגרון והקפיצה שלה, ממחישים לי כמה היא על הקצה, מסוגלת לגמור תוך רגע. אני מסובב בזהירות עוד קצת, והיא מתחילה ליבב. אני ממתין כמה שניות מסובב שוב ונעצר. היא מיבבת ודמעות של תסכול מתחילות לזרום מבעד לכיסויי העיניים. היא מזיזה את הישבן, מנסה לסובב את עצמה על האצבע שלי. אני שולף את האצבע בבת אחת ומוריד לה ספאנק רצחני על הישבן. היא משחררת צעקה חזקה שמאפשרת למ., שלא מפספס הזדמנויות פז שכאלו, לדחוף את האיבר שלו לכל עומק הגרון, היא משתנקת, מושכת את הראש לאחור, משתעלת, מ. דוחף פנימה, רפלקס ההקאה נכנס לפעולה והיא פולטת סדרה של נוזלים שניגרים לה מהפה לרצפה.

אני מושך את הרצועה שלי ומ. משחרר את שלו. מסובב אותה מולי, תופס אותה חזק בידית האחיזה ומסתכל עליה.

נראית נפלא. רועדת, רוק נוזל לה מכל הכיוונים, דמעות שחורות מהאיפור נוזלות מתחת לכיסוי העיניים, הישבן השמאלי שלה מסוגל לעבור תחת שמי בביקורת הדרכונים הביומטרית בנתב"ג, והיא משתעלת ומתנשמת בכבדות.

אני נותן לה רגע קטן להירגע, תופס לה את ידית האחיזה, מכריח אותה לזקוף את הראש. מלטף לה את הלחי, נושק ברכות על השפתיים, מלטף שוב ואז, בלי שום התראה, מנחית עליה סטירה ועוד אחת ועוד אחת ועוד אחת.

היא מופתעת, מנסה לברוח אבל אני אוחז בה חזק, לא נותן לה לזוז. היא נותנת בי מבט כועס - נעלב, הדמעות מתחילות לרדת.
אני מעניק לה סדרה נוספת של סטירות מחכה כמה שניות שהראש יתייצב, רוכן ליד האוזן ולוחש לה, את לא תנצלי את האצבע שלי בלי שהרשיתי לך ! זה ברור !?
היא מהנהנת בראש בחוזקה, לא מסוגלת לדבר. אני מסמן למ. שאין מה להשתמש בכוס כי היא חמה מדי, לא משנה כמה היא תנסה, היא לא תצליח להתאפק ואנחנו עוברים לשימושים חלופיים.

19:26 (4 דקות לסיום המנדט)

אני תופס את ידית האחיזה בחוזקה וגורר אותה על ארבע חזרה לסלון. היא מנסה לעמוד בקצב שלי אבל לא מצליחה. היא מועדת, מתרוממת, זוחלת ונופלת שוב.
אני מושך אותה למצב עמידה.
מ. קושר לה את הידיים מאחורי הגב.
אני נעמד מאחוריה, מפסק לה את הרגליים, מרפרף עם היד בין רגליה, ולוחש לה:
אני הולך להכניס את האצבע שלי לתוכך ולסובב, קצת.

מ. כאן, הולך לספור עד 30.
ב – 30 אני מוציא את האצבע, ואנחנו יוצאים מכאן, הולכים. מה שתספיקי עד ה – 30, שלך, אחרי זה אין כלום.

יש ?

היא מהנהנת בחוזקה בראש. בולעת את הרוק, מנסה להתרכז בתוך כל הבלגן שהיא נמצאת בו. להתכונן, לא לפספס את ההזדמנות האמיתית היחידה שתהייה לה לגמור, בחמשת הימים האחרונים.

תעמדי זקוף, תפתחי רגליים !

אני מסמן למ. והוא מתחיל לספור.

אני מכניס אצבע, לאט. מרגיש איך היא מתפקסת עליה, מתעלמת מכל דבר אחר, מנסה להרגיש אותה, להתכווץ עליה, לסגור עליה. מתאפקת כולה לא להזיז את האגן, שלא אכעס.

ב - 10 אני מרגיש שהיא כולה בפנים, כל עולמה מתרכז עכשיו באצבע שלי, בלהגיע לגמירה. אני מגביר קצת את הקצב.

15, מכריז מ. והיא שכבר שומעת את הסוף מתקרב, לא מצליחה להתאפק יותר ומתחילה להניע את האגן. בהתחלה לאט, בחשש, ואחר כך בקצב שהולך ועולה עד שהיא כבר - משתוללת לי על האצבע, גונחת, מיבבת, מתוסכלת. יודעת שזו ההזדמנות היחידה.

20 ! צועק לה מ., היא כבר מתנשפת כולה, דמעות מתחילות לזלוג. היא משתוללת על האצבע, מאבדת שליטה, נאבקת להשתחרר מהחבלים שקושרים לה את הידיים מאחורי הגב, מנענעת את האגן שלה בפראות לכל עבר, לנסות ולקבל עוד קצת מהאצבע.

25 מכריז מ. בשקט והיא פולטת צעקה, גונחת, מיבבת, משתוללת, מתכסה זיעה.

28 צועק מ. בחוזקה, מושך לה עוד כמה שניות. אני מתחיל לחפור בחוזקה עם האצבע בשניות שנותרו. היא משתוללת עם האגן, מנסה לתפוס עוד קצת אצבע. לא רואה כלום, לא שומעת כלום, מרוכזת כולה בתוהו ובוהו שעוטף אותה.

30 ! צועק מ. ופתאום בתוך כל הרעש, שקט ... לרגע אחד קטן, ותוך כדי ההשתוללות אני שומע אותה לוקחת נשימה כל כך עמוקה, שלרגע אני תוהה אם הכול בסדר, פולטת סדרה של יבבות , שנמשכת שניות ארוכות, ומתמוטטת לי על האצבע, נופלת לברכיים ולרצפה.

מ. מסתכל עליי בפה פעור. כזה דבר עוד לא ראיתי, הוא אומר לי אחר כך ואני מסכים.

שמוטה על הרצפה, ראש זרוק לפנים, שיער סתור, ידיים קשורות לאחור. הירכיים שלה רטובות ודביקות, פנים רטובות, מלוכלכות ונוזלות, מכוסה בזיעה, רועדת, מתנשפת ובוכה. לא רואה כלום, לא שומעת כלום. מכונסת בתוך עצמה.

אדומה.
אתם אמיתיים ? הבלוג אמיתי ?
כן, אני עונה, מסתכל על הניק בחיוך קטן.

רוצה. היא שולחת חזרה.
לא מעניין אותך לראות אותנו קודם, לשמוע מי אנחנו ?
לא. היא עונה. רוצה וזהו. אני מכירה את עצמי, אם אתחיל לחשוב אני אתחרט וזה משהו שאני מפנטזת עליו מאז שאני זוכרת את עצמי.

תיאומים , גבולות, עוד שיחה או שתיים ... ואנחנו בדרך.

מגיעים לצומת, היא מחכה שם. שמלה קצרצרה כפי שנדרשה. מסתובבת הלוך חזור, נראית קצת לחוצה.

מה היא לחוצה ? אנחנו כאלו עדינים אני אומר למ. בחיוך .

מ. עובר אחורה, עושה הכנות אחרונות ואני עוצר כשהדלת האחורית מולה, כך שלא תראה אותי.
מ. פותח את הדלת ומסתכל עליה בלי לומר מילה.

היא עומדת נבוכה, לא יכולה להיכנס כי מ. יושב על המושב הראשון, לא בטוחה מה לעשות עם עצמה.
מ. נותן בה מבט ארוך ופולט - תפתחי את הכפתורים של השמלה.

היא עומדת ברחוב, מסתכלת עליו בתדהמה. מה ? היא אומרת.
מ. שותק, נותן בה מבט ארוך וממתין.

עוברים כמה רגעים של שתיקה, היא מסתכלת מסביב, בולעת את הרוק, ופותחת את הכפתורים.

מ. נותן לה לעמוד ככה עוד כמה שניות, בודק לראות שאף אחד לא מסתכל, מושך אותה באגרסיביות פנימה לרכב וזורק אותה עם הפנים למושב.
הוא מסובב אותה וסוטר לה. מרגע זה אף מילה בלי רשותי ! ברור לך ?
כן, היא עונה חלושות.

מ. מסובב אותה , קושר את ידיה מאחורי הגב שם לה כיסוי עיניים ומשכיב אותה על המושב האחורי.
תראה איזו זנזנונת צעצוע תפסנו לנו הוא קורא לי אחרי שהוא ממשש אותה קצת.

אנחנו מתחלפים במקומות ואני הולך לבדוק את הסחורה ששוכבת לה באי נוחות על המושב האחורי.
גוף טוב יש לה , אני אומר למ., קצת מלאה אבל לא יותר מדי.

בוא נראה מה קורה מתחת לבגדים. אני דוחף יד מתחת לשמלה בין הרגליים. היא מנסה לסגור את הרגליים. אני מוציא את היד, תופס בידית האחיזה ומרים לה את הראש, הגב מקומר לאחור ואני לוחש לה לאט לאט באוזן – זו פעם אחרונה שאת מתנגדת לי ... בפעם הבאה זה יעלה לך. ומוריד את הראש חזרה למושב.

אני מכניס את היד שוב, לבדוק את הסחורה. מרגיש אותה נלחמת שלא לסגור רגליים. דוחף אצבע ועוד אחת. הרגליים נסגרות להן ואני עוצר, קופא לכמה שניות ... היא מבינה מהר ופותחת לי אותן לאט לאט.

אנחנו הולכים לחגוג עלייך , אני אומר לה בלחש בעוד האצבעות שלי נוברות בתוכה, נרטבות, וכדאי מאוד שתשתפי פעולה. יש?
היא מהנהנת בראשה לאות שהבינה ואני מרגיש אותה רועדת.

מ. מחנה את הרכב , מוציא שמיכה מאחור ויוצא לבדוק את השטח. אני בינתיים עוטף אותה בשמיכה.
מ. מסמן שהשטח פנוי, אני מעמיס את השמיכה על הכתפיים ונכנס לבית התענוגות.

עקודה על המיטה. על הבטן, רגליים כפופות כלפיי מעלה , קשורות בחוזקה לידיים שמשוכות מאחורי הגב. כיסוי עיניים, גאג רטוב מרוק נוזל, שקט.

שנינו מסתובבים סביבה במשך כמה דקות, לא מוציאים מילה. בוחנים את הצעצוע החדש שלנו. היא שומעת אותנו הולכים, מנסה לסובב את הראש לכיוון צעדינו, מנסה לתפוס קמצוץ שליטה על מה שהולך לקרות.

אני מתכופף ונעמד מולה לכמה שניות, היא חשה בזה ונדרכת.
שימי לב טוב. אני לוחש לה ורואה אותה מנסה להזיז את הראש, לשמוע אותי טוב יותר.

את הולכת להיות הצעצוע שלנו בשעות הקרובות. אנחנו נשתעשע בך להנאתנו, נשחק בך, נזיין אותך, נצליף בך. נעשה בך כל דבר שיגרום לנו הנאה או שיגרום לך חוסר נוחות שתיגרום לנו הנאה.

ואת ... את תשתפי פעולה בצורה מלאה. את תצייתי לכל פקודה שלנו ותמלאי כל גחמה שלנו. את כאן אך ורק כדי לספק אותנו.

ברור לך ?

אני יכול להרגיש את השערות סומרות על גבה, את המתח שבו היא נמצאת, את ההיסטריה שנבנית לה לאיטה, את המלחמה לרסן את כל אלו.

סטירה.

ברור לך , צעצוע ?

היא ממלמלת ... כן ... מבעד לגאג הנוזל, חוטפת סטירה נוספת מהצד השני בעוד מ. מלטף ובוחן לה את הירכיים ואת הישבן.

משאירים אותה עקודה על המיטה וניגשים להתארגן.

אני ניגש אליה, מוציא לה את הגאג, מתיר את החבלים, מרים אותה בחוזקה מידית האחיזה, ומושך אותה לחדר השני. היא לא עומדת בקצב שלי, נופלת, אני גורר אותה מידית האחיזה, היא נאבקת לקום, מגששת עם הידיים קדימה, לא רואה כלום ומדדה אחרי.


עומדת באמצע החדר, ידיים קשורות לתקרה, כל הגוף מתוח כלפי מעלה. לבושה עדיין בשמלה הקצרצרה, שחושפת עכשיו הרבה יותר ממה שהמעצב התכוון.
אני נעמד מולה. מלטף לה את המותניים, את הזרועות המתוחות, את הפנים. מרגיש שהיא נרגעת קצת.

מנשק אותה, מרגיש את אסירות התודה שלה על היחס, הביטחון ... העדינות.
מוריד את הידיים לכיוון הצוואר, מלטף, מרפרף, מרגיש את הצעצוע החדש שלי. הידיים גולשות לכיוון השמלה, מחזיקות אותה משני צידיה. אני ממתין כך כמה שניות ואז ... באיבחה אחת, קורע את השימלה לאורך כל הגוף.

היא מפסיקה לנשום לכמה שניות.

מ. ניגש אליה מאחור ותולש לה את החוטיני. היא בולעת את הרוק, נאבקת להתייצב.

עומדת מולנו, ידיים משוכות למעלה, השמלה קרועה, חושפת את כל החלק הקדמי של הגוף, החזה מציץ אליי בהתרסה, דורש, מתחנן לטיפול. הכוס שלה חשוף גם הוא, מחכה גם הוא שניקח אותו לשימושינו.

מ. ניגש להביא את הקיין, בעוד אני מעמיד אותה על שרפרף קטן שממוקם מעט אחורה מהחבל שיורד מהתקרה כך שהיא חצי עומדת וחצי נשענת קדימה על החבל.

מ. מלטף לה את החזה עם הקיין, נותן לה להרגיש אותו מבעד לכיסוי העיניים, אני חש אותה רועדת מעט, לוקחת נשימות ארוכות ואז, ללא התראה מוקדמת, הקיין מונף ויורד לה בחוזקה על החזה, יוצר פס אדום, יפיפה.

היא צורחת, מופתעת וכואבת. מנסה למשוך את הידיים למטה להגן על החזה, ללא הצלחה.
אני עומד מאחוריה, מפסק לה את הרגליים בבעיטה, מלטף באצבע משומנת את פי הטבעת ובדיוק עם ההצלפה הבאה – מחדיר אותה פנימה.

הקיין ממשיך לרדת בקצב משתנה בעוד ששתי אצבעותיי חודרות ונוברות בישבנה. היא מתנשמת, גונחת, משחררת צעקה עם כל הצלפה, מנסה בתחילה להשתחרר מהחבל שמחזיק אותה חשופה אלינו ואחרי כמה דקות מפסיקה לנסות ונכנסת לקצב של ההצלפות והחדירות , גניחה, צעקה, גניחה , צעקה, גניחה, צעקה, גניחה, גניחה, גניחה, גניחה ... כבר לא מרגישה את הכאב ...

עוצרים.
היא עומדת עם הראש שמוט, נתלית מהחבל, מתנשמת בכבדות. החזה מפוספס, אדום כהה שיהפוך בעוד זמן מה לציור אבסטרקטי צבעוני עם מוטיבים כחולים, ירוקם ושחורים.

אנחנו משחררים אותה מהחבל התלוי והיא נופלת לרצפה.

אני לא נותן לה שהות להתאושש, תופס אותה בידית האחיזה וגורר אותה על ארבע למיטה. מעמיד אותה שם על ארבע.

מ. נעמד מאחוריה ואני לפניה. אני פותח לה את הפה והיא נשארת לעמוד בפה פתוח, חסרת התנגדות , לא רואה דבר.

אני מסמן למ. והוא חודר לה לישבן בעוד אני חודר לה לאט אבל בטוח, עמוק , עמוק לתוך הגרון.
היא שוב מתחילה לגנוח ולהתנשף. אני חודר עמוק יותר ומחכה שם, היא נחנקת בבהלה ומנסה להיחלץ בעוד מ. ממשיך בקצב גובר מאחור.
אני מוציא, סוטר לה ברצף על כך שהיא משכה לאחור וממשיך לזיין לה את הגרון. היא מתחילה לבכות. האיפור מתחיל לנזול מתחת לכיסוי העיניים.

עוד כמה דקות והיא מתחילה לגנוח בקצב עולה , מזיעה, רוק נוזל לה מהפה ,נחנקת ונושמת לסירוגין , מתחילה לרעוד לקראת גמירה.

מספיק, אני קורא למ. הצעצוע שלנו תופס עצמאות, חושב לגמור.

מ. עוצר, אני עוצר. שנינו לוקחים צעד לאחור להביט בצעצוע שלנו.

היא כורעת לה על המיטה, על ארבע, מתנשפת, רוק נוזל מהפה, לחיים רטובות, חזה אדום מפוספס, עדיין זזה בקצב שהכתבנו, מנסה לגמור, לשווא.

תעמדי, הוא רוטן.

נעמדת, מכסה את עצמה עם הידיים, משפילה מבט.

סטירה.

עמדי זקוף ! ידיים מאחורי הגב.

תגיד לי הוא פונה אליי, מה זה ? לא אמרת לי שהזונה שלך מאולפת ? נראה לך שאני אשלם על אחת כזו שצריך להתחיל לאלף אותה בדברים בסיסים כמו עמידה זקופה ? או כמו להתחיל לגנוח לי כשאני נוגע בה ? אני צריך מישהי שתתחיל לעבוד מיד , לא אחת חרמנית שצריך לבזבז עליה שעות אילוף וחושבת שאני כאן כדי לשעשע אותה.

אני מסתכל עליה, רואה אותה מתכווצת לתוך עצמה.

אני ניגש אליה , תופס בידית האחיזה (הקוקו) ומרים לה את הראש בחוזקה כך שתסתכל לי לעיניים.
שיפחה ! זו הפעם האחרונה שזה קורה. מרגע זה את מתנהגת כמו שיפחה טובה ומאולפת. אין יותר גניחות ואת לא מסתירה יותר כלום.

הגוף שלך והנשמה שלך – שיייכים לנו.

מסתכל לה בעיניים -מפשק לה את הרגליים, מכניס אצבעות פנימה בגסות וחופר ... זה ברור לך ?

היא נאבקת עם עצמה לא לגנוח, לא להגן על עצמה עם הידיים, בולעת רוק , נחנקת קצת, מתפתלת הרבה ... ברור ... היא ממלמלת ... מסמיקה ממבוכה. מרטיבה לי את היד.

טוב , אומר מ. אני נותן לה הזדמנות נוספת. אבל, אם הכלבה הזו מפשלת שוב אני זורק אותה מכאן.
זה ברור לך, אני שואל ? כן היא עונה.

יופי אני עונה, סוטר לה בחוזקה פעם ועוד פעם ועוד פעם. אל תפשלי יותר. תופס אותה בחזקה מידית האחיזה וזורק אותה לפינת החדר.

מ. ניגש לתיק שלו ופותח אותו, היא מסתכלת לעברו בחשש. אני זורק אליה מבט והיא מסיטה את מבטה ממנו.

על הרגליים צעצוע. פנים לקיר, ידיים מאחורי הראש. זה לא עניינך מה הולך להיות.

מ. מוציא את המתקן מהתיק ומכין אותו בזמן שאני שם לה כיסוי עיניים.

רדי על ארבע כלבה. תפתחי רגליים. היא מבצעת.
אני לוקח את המתקן, ודוחף לה אותו לאט לפי הטבעת. מה ..מה... זה ? היא ממלמלת ... ומקבלת תשובה בצורת סטירה מ-מ שנעמד מולה. היא מבינה את הרמז הדק, ושותקת.

מ. מוציא את הבירות ואנחנו יושבים ליד השולחן, שותים ומפטפטים על עניני היום בעוד היא כורעת לה בפינה, ראש למטה ,ישבן זקור לו בגאווה למעלה, מכוסת עיניים, עם המתקן תחוב לה בישבן, לא זזה, לא מדברת. נראית נפלא.

הדקות חולפות והיא נעה בחוסר נוחות, מחכה שנתייחס אליה.
אני קם , שולף בעדינות את המתקן מהישבן הסקסי שלה, מלטף את הבטן. שלא תעיזי להוציא כלום לפני שאני מרשה. ברור ? היא מהנהנת בראשה, נושכת שפתיים.

שנינו מרימים אותה, לוקחים אותה לאמבטיה. אני מסיר לה את כיסוי העיניים, היא משפילה מבט, סמוקה, מושפלת, מבינה מה הולך לקרות ולא ממש יודעת איך לאכול את זה.

כשאני נותן את הפקודה את משחררת את הכול ובבת אחת. ברור ? היא בולעת את הרוק, מסתכלת עלי במבט לא מאמין ומהנהנת, לא ממש מסוגלת לדבר.

אנחנו מישרים אליה מבט לדקה נוספת, בוחנים את הצעצוע החדש שלנו. היא נלחמת לציית, לא להשפיל מבט, העיניים מתרוצצות בחדר וחוזרות אלינו במבוכה, בהשפלה ... בדמעות שמתחילות להתמלא.

3 , 2, 1 ... שחררי ... אני פוקד. היא עוצמת עיניים מחכה עוד שנייה או שתיים ומשחררת ...

הזרם של המים העכורים , מלווים בריח חזק של צואה , שמשפריצים להם החוצה מהישבן שלה, שוטף את האמבטיה. אני מחזיק אותה חזק מידית האחיזה, מכריח אותה לפתוח עיניים ולהסתכל עליי. לוקח לה כמה שניות עד שהיא מצליחה לפתוח אותן ועוד כמה עד שהן מתפקסות עליי... אבל לי יש זמן ... אני לא ממהר לשום מקום, מתענג על הרגע, על המבוכה הנוראית שלה , על הדמעות שזולגות, על הבושה שהיא חשה, על ההשפלה ששוטפת אותה .

מלטף אותה, נושק לה על השפתיים, על המצח ... מוחה לה את הדמעות ...

הכלבה מוכנה לשלב הבא מ. אני כבר שולח לך אותה.

היא פנתה אלינו בהודעה . ניכר היה בה שהיא פונה ברגשות מעורבים. מצד אחד, הרעיון הדליק אותה, הפנטזיה פיעמה בה. מצד שני היה החשש המובן, להפקיד את עצמך בידי שני גברים זרים.

שוחחנו מעט, מסרתי לה את הניק שלי כאן בכלוב, היא קראה, בדקה והחשש התמתן.
אני רוצה, אמרה.
למדנו אותה מעט, להבין מי היא, לוודא שמגיעה אלינו ממקום בריא, שמתאימה למה שאנחנו מחפשים.

השקענו כמה שעות בתיאום ציפיות קפדני. מילת ביטחון ברורה. הסבר מסגרת של מה הולך להיות, מבלי להיכנס לפרטים.

...יומיים אחר כך.

נוסעים ברכב
.
מגיעים לצומת מרכזית בתל אביב, ורואים אותה מרחוק ממתינה.
החלטנו להפתיע אותה קצת , כדי להגביר את חוסר הודאות שהיא בוודאי נמצאת בו והגענו מהכיוון ההפוך למה שציפתה. נעצרים בצד השני של הכביש. צפירה קטנה. היא מסתכלת, בוחנת, לא בטוחה אם אלו אנחנו או לא.

סליחה, אני קורא לה, את יכולה לבוא לרגע ? היא מסתכלת, קצת מבולבלת אבל חוצה את הכביש ומגיעה.

כן ? היא שואלת.

שנינו שותקים. בוחנים אותה, מכף רגל ועד ראש. היא מסמיקה קצת.
מה...מה..מה אתם רוצים ? היא שואלת, עדיין מבולבלת.
כנסי לרכב, אני אומר לה. מאחור.
היא מסמיקה שוב ,בוחנת אותנו ,מבינה לבסוף שאלו אנחנו ונכנסת פנימה.

ממשיכים לנסוע בשתיקה ...

נו ... אני אומר לשותפי , איך השפחה שקניתי לך ? הוא מכוון אליה את המראה ובוחן אותה במשך דקה ארוכה. שבי זקוף ותפתחי כפתור בחולצה! הוא פוקד עליה. היא בולעת את הרוק משתהה מעט ... ומבצעת.
נראית לא רע, הוא אומר אבל אני צריך לבדוק קצת יותר מקרוב.
החשיכה יורדת ומגיעים לדירת היעד. מוודאים שאין אף אחד בסביבה , שמים לה כיסוי עיניים ואזיקים, מוציאים אותה מהרכב ומכניסים אותה לדירה.

שימי לב היטב זנזונת, אני אומר לה . אני הולך למכור אותך לחבר שלי אבל הוא רוצה לבדוק אותך ואת הביצועים שלך קודם. כדאי מאוד שתהיי טובה אחרת הוא לא יקנה, אני אפסיד את הכסף ואת תשלמי על כך. זה ברור לך ?

כן. היא עונה , רועדת מעט.

השותף הקונה נכנס לחדר. אני מוריד לה את כיסוי העיניים ואת האזיקים והיא עומדת מולנו.
הקונה מתחיל להסתובב סביבה. בוחן את גופה לאיטו מבעד לשמלה שהיא לובשת. בודק את החזה, הרגליים, הישבן, העיניים.
תפתחי את הפה הוא פוקד עליה , מפשפש בפנים עם אצבעותיו לבדוק אותו.

אני רוצה לבדוק אותה לעומק לפני שאני קונה, הוא אומר לי. לוודא שהיא מאולפת כמו שהבטחת.
בסדר , אני אומר.

שנינו מתיישבים בכיסאות מולה. תורידי את השמלה, אני פוקד עליה. היא משתהה. אני קם, מסתכל לה בעיניים וסוטר לה. זו פעם אחרונה שאת מביישת אותי מול הקונה שלך, אני מסנן. זה ברור ?
כן ... אדוני ... היא ממלמלת.

אני מתיישב שוב.

תתפשטי, אני פוקד. היא מסתכלת עלינו ומתחילה במבוכה רבה להוריד את השמלה.
את הכל, אני אומר, כשהיא נעמדת מולנו עם החוטיני והחזייה התואמים, שמשווים לה מראה סקסי כל כך.

היא משתהה רק לרגע, זוכרת כנראה את המחיר המשפיל של ההשתהות הקודמת, ומתפשטת לגמרי מכסה את ערוותה עם ידיה.
אני נותן בה מבט והיא מבינה ומסירה את ידיה , שמה אותם מאחורי גבה, עיניה נעוצות ברצפה, נבוכה, מושפלת.

לא, רע. אומר הקונה. הזונה מגולחת, כמו שאני אוהב ויש לה גוף טוב.
בוא נראה מה היא יודעת לעשות.

הוא קם, סובב סביבה, ובתנועה אחת חדה , מוריד אותה על לארבע. תפשקי רגליים הוא פוקד והיא מבצעת.
דוחף לה יד פנימה וחיוך גדול ומרוצה עולה לו לפנים. היא חמה כמו אש השפחה הזאת. הוא מסובב קצת והיא מתחילה לגנוח. חמה הוא אומר ... חמה.