אדומה.
אתם אמיתיים ? הבלוג אמיתי ?
כן, אני עונה, מסתכל על הניק בחיוך קטן.
רוצה. היא שולחת חזרה.
לא מעניין אותך לראות אותנו קודם, לשמוע מי אנחנו ?
לא. היא עונה. רוצה וזהו. אני מכירה את עצמי, אם אתחיל לחשוב אני אתחרט וזה משהו שאני מפנטזת עליו מאז שאני זוכרת את עצמי.
תיאומים , גבולות, עוד שיחה או שתיים ... ואנחנו בדרך.
מגיעים לצומת, היא מחכה שם. שמלה קצרצרה כפי שנדרשה. מסתובבת הלוך חזור, נראית קצת לחוצה.
מה היא לחוצה ? אנחנו כאלו עדינים אני אומר למ. בחיוך .
מ. עובר אחורה, עושה הכנות אחרונות ואני עוצר כשהדלת האחורית מולה, כך שלא תראה אותי.
מ. פותח את הדלת ומסתכל עליה בלי לומר מילה.
היא עומדת נבוכה, לא יכולה להיכנס כי מ. יושב על המושב הראשון, לא בטוחה מה לעשות עם עצמה.
מ. נותן בה מבט ארוך ופולט - תפתחי את הכפתורים של השמלה.
היא עומדת ברחוב, מסתכלת עליו בתדהמה. מה ? היא אומרת.
מ. שותק, נותן בה מבט ארוך וממתין.
עוברים כמה רגעים של שתיקה, היא מסתכלת מסביב, בולעת את הרוק, ופותחת את הכפתורים.
מ. נותן לה לעמוד ככה עוד כמה שניות, בודק לראות שאף אחד לא מסתכל, מושך אותה באגרסיביות פנימה לרכב וזורק אותה עם הפנים למושב.
הוא מסובב אותה וסוטר לה. מרגע זה אף מילה בלי רשותי ! ברור לך ?
כן, היא עונה חלושות.
מ. מסובב אותה , קושר את ידיה מאחורי הגב שם לה כיסוי עיניים ומשכיב אותה על המושב האחורי.
תראה איזו זנזנונת צעצוע תפסנו לנו הוא קורא לי אחרי שהוא ממשש אותה קצת.
אנחנו מתחלפים במקומות ואני הולך לבדוק את הסחורה ששוכבת לה באי נוחות על המושב האחורי.
גוף טוב יש לה , אני אומר למ., קצת מלאה אבל לא יותר מדי.
בוא נראה מה קורה מתחת לבגדים. אני דוחף יד מתחת לשמלה בין הרגליים. היא מנסה לסגור את הרגליים. אני מוציא את היד, תופס בידית האחיזה ומרים לה את הראש, הגב מקומר לאחור ואני לוחש לה לאט לאט באוזן – זו פעם אחרונה שאת מתנגדת לי ... בפעם הבאה זה יעלה לך. ומוריד את הראש חזרה למושב.
אני מכניס את היד שוב, לבדוק את הסחורה. מרגיש אותה נלחמת שלא לסגור רגליים. דוחף אצבע ועוד אחת. הרגליים נסגרות להן ואני עוצר, קופא לכמה שניות ... היא מבינה מהר ופותחת לי אותן לאט לאט.
אנחנו הולכים לחגוג עלייך , אני אומר לה בלחש בעוד האצבעות שלי נוברות בתוכה, נרטבות, וכדאי מאוד שתשתפי פעולה. יש?
היא מהנהנת בראשה לאות שהבינה ואני מרגיש אותה רועדת.
מ. מחנה את הרכב , מוציא שמיכה מאחור ויוצא לבדוק את השטח. אני בינתיים עוטף אותה בשמיכה.
מ. מסמן שהשטח פנוי, אני מעמיס את השמיכה על הכתפיים ונכנס לבית התענוגות.
עקודה על המיטה. על הבטן, רגליים כפופות כלפיי מעלה , קשורות בחוזקה לידיים שמשוכות מאחורי הגב. כיסוי עיניים, גאג רטוב מרוק נוזל, שקט.
שנינו מסתובבים סביבה במשך כמה דקות, לא מוציאים מילה. בוחנים את הצעצוע החדש שלנו. היא שומעת אותנו הולכים, מנסה לסובב את הראש לכיוון צעדינו, מנסה לתפוס קמצוץ שליטה על מה שהולך לקרות.
אני מתכופף ונעמד מולה לכמה שניות, היא חשה בזה ונדרכת.
שימי לב טוב. אני לוחש לה ורואה אותה מנסה להזיז את הראש, לשמוע אותי טוב יותר.
את הולכת להיות הצעצוע שלנו בשעות הקרובות. אנחנו נשתעשע בך להנאתנו, נשחק בך, נזיין אותך, נצליף בך. נעשה בך כל דבר שיגרום לנו הנאה או שיגרום לך חוסר נוחות שתיגרום לנו הנאה.
ואת ... את תשתפי פעולה בצורה מלאה. את תצייתי לכל פקודה שלנו ותמלאי כל גחמה שלנו. את כאן אך ורק כדי לספק אותנו.
ברור לך ?
אני יכול להרגיש את השערות סומרות על גבה, את המתח שבו היא נמצאת, את ההיסטריה שנבנית לה לאיטה, את המלחמה לרסן את כל אלו.
סטירה.
ברור לך , צעצוע ?
היא ממלמלת ... כן ... מבעד לגאג הנוזל, חוטפת סטירה נוספת מהצד השני בעוד מ. מלטף ובוחן לה את הירכיים ואת הישבן.
משאירים אותה עקודה על המיטה וניגשים להתארגן.
אני ניגש אליה, מוציא לה את הגאג, מתיר את החבלים, מרים אותה בחוזקה מידית האחיזה, ומושך אותה לחדר השני. היא לא עומדת בקצב שלי, נופלת, אני גורר אותה מידית האחיזה, היא נאבקת לקום, מגששת עם הידיים קדימה, לא רואה כלום ומדדה אחרי.
עומדת באמצע החדר, ידיים קשורות לתקרה, כל הגוף מתוח כלפי מעלה. לבושה עדיין בשמלה הקצרצרה, שחושפת עכשיו הרבה יותר ממה שהמעצב התכוון.
אני נעמד מולה. מלטף לה את המותניים, את הזרועות המתוחות, את הפנים. מרגיש שהיא נרגעת קצת.
מנשק אותה, מרגיש את אסירות התודה שלה על היחס, הביטחון ... העדינות.
מוריד את הידיים לכיוון הצוואר, מלטף, מרפרף, מרגיש את הצעצוע החדש שלי. הידיים גולשות לכיוון השמלה, מחזיקות אותה משני צידיה. אני ממתין כך כמה שניות ואז ... באיבחה אחת, קורע את השימלה לאורך כל הגוף.
היא מפסיקה לנשום לכמה שניות.
מ. ניגש אליה מאחור ותולש לה את החוטיני. היא בולעת את הרוק, נאבקת להתייצב.
עומדת מולנו, ידיים משוכות למעלה, השמלה קרועה, חושפת את כל החלק הקדמי של הגוף, החזה מציץ אליי בהתרסה, דורש, מתחנן לטיפול. הכוס שלה חשוף גם הוא, מחכה גם הוא שניקח אותו לשימושינו.
מ. ניגש להביא את הקיין, בעוד אני מעמיד אותה על שרפרף קטן שממוקם מעט אחורה מהחבל שיורד מהתקרה כך שהיא חצי עומדת וחצי נשענת קדימה על החבל.
מ. מלטף לה את החזה עם הקיין, נותן לה להרגיש אותו מבעד לכיסוי העיניים, אני חש אותה רועדת מעט, לוקחת נשימות ארוכות ואז, ללא התראה מוקדמת, הקיין מונף ויורד לה בחוזקה על החזה, יוצר פס אדום, יפיפה.
היא צורחת, מופתעת וכואבת. מנסה למשוך את הידיים למטה להגן על החזה, ללא הצלחה.
אני עומד מאחוריה, מפסק לה את הרגליים בבעיטה, מלטף באצבע משומנת את פי הטבעת ובדיוק עם ההצלפה הבאה – מחדיר אותה פנימה.
הקיין ממשיך לרדת בקצב משתנה בעוד ששתי אצבעותיי חודרות ונוברות בישבנה. היא מתנשמת, גונחת, משחררת צעקה עם כל הצלפה, מנסה בתחילה להשתחרר מהחבל שמחזיק אותה חשופה אלינו ואחרי כמה דקות מפסיקה לנסות ונכנסת לקצב של ההצלפות והחדירות , גניחה, צעקה, גניחה , צעקה, גניחה, צעקה, גניחה, גניחה, גניחה, גניחה ... כבר לא מרגישה את הכאב ...
עוצרים.
היא עומדת עם הראש שמוט, נתלית מהחבל, מתנשמת בכבדות. החזה מפוספס, אדום כהה שיהפוך בעוד זמן מה לציור אבסטרקטי צבעוני עם מוטיבים כחולים, ירוקם ושחורים.
אנחנו משחררים אותה מהחבל התלוי והיא נופלת לרצפה.
אני לא נותן לה שהות להתאושש, תופס אותה בידית האחיזה וגורר אותה על ארבע למיטה. מעמיד אותה שם על ארבע.
מ. נעמד מאחוריה ואני לפניה. אני פותח לה את הפה והיא נשארת לעמוד בפה פתוח, חסרת התנגדות , לא רואה דבר.
אני מסמן למ. והוא חודר לה לישבן בעוד אני חודר לה לאט אבל בטוח, עמוק , עמוק לתוך הגרון.
היא שוב מתחילה לגנוח ולהתנשף. אני חודר עמוק יותר ומחכה שם, היא נחנקת בבהלה ומנסה להיחלץ בעוד מ. ממשיך בקצב גובר מאחור.
אני מוציא, סוטר לה ברצף על כך שהיא משכה לאחור וממשיך לזיין לה את הגרון. היא מתחילה לבכות. האיפור מתחיל לנזול מתחת לכיסוי העיניים.
עוד כמה דקות והיא מתחילה לגנוח בקצב עולה , מזיעה, רוק נוזל לה מהפה ,נחנקת ונושמת לסירוגין , מתחילה לרעוד לקראת גמירה.
מספיק, אני קורא למ. הצעצוע שלנו תופס עצמאות, חושב לגמור.
מ. עוצר, אני עוצר. שנינו לוקחים צעד לאחור להביט בצעצוע שלנו.
היא כורעת לה על המיטה, על ארבע, מתנשפת, רוק נוזל מהפה, לחיים רטובות, חזה אדום מפוספס, עדיין זזה בקצב שהכתבנו, מנסה לגמור, לשווא.
לפני 15 שנים. 15 בנובמבר 2009 בשעה 13:43
