הרעה

תמיד שאני נוסעת ליותר מעשרה ימים היומיים האחרונים מיותרים לגמרי
וגם כאן
הבטן כואבת לי אמא שלי מעצבנת אותי
ומעירה לי הערות שגורמות לדמעות לעלות לי לעיניים
למזלי יש לה התקפת אלרגיה נתתי לה אנטי היסטמין ואני מקוה שיהא תתעורר תוך יומיים, לפני הטיסה:-)
ניסיתי לקנות בגדים איתה לידי זה היה פאקינג סשן השפלות ועינויים כאילו שאני לא מרגישה מספיק שמנה כבדה וזקנה היא עוד עם העצות שלה אפילו עכשיו אני מרגישה חרא כשאני חושבת על זה .
בסוף לא קניתי כלום.
טוב שקניתי את הבגדים ההם בפלורנס בלי ידיעתה כי אחרת הייתי חוזרת מהטיול הזה בלי בגד אחד .
בכל אופן הבטן כואבת לי כאן כמעט כל הזמן וכל מה שאני מנסה לעשות (נגיד לצום ) לא עוזר
לא נוח לי עם הבגדים הרגילים והטובים שלי אז למדוד בגדים של אחרים (חנויות) ממש מטריד .
אני מתגעגעת לכלבה שלי לבית שלי ולאקס שלי
מתגעגעת לתשומת לב גברית(טוב זה לא האקס שלי אבל עדיין מתגעגעת אליו )
אחד היזיזים היותר מבריזנים שלי לא מפסיק לשלוח לי SMSים של אני מתגעגע אליך לטעם שלך לגוף שלך וכו
ואני מרגישה כל כך נפוחה וכבדה שיש רגעים שאני מרגישה שהוא בטח לא זוכר איך אני נראית
למרות שבטוח הוא כן והוא באמת מעריץ אותי
הבדיחה בסיפור היא שהוא חושב שאני אישה מבוגרת או בשלה כמו שהטמבלים בכל מיני אתרי הכרויות אוהבים לומר ונשים כמוני שמיטב החרמנות שלהם בגיל שלושים ושש לא רוצות להחשב בשלות רוצות להרגיש סקסיות כמו ילדות בנות שש עשרה שעדיין לא למדו ללכת על עקבי סטילטו דקיםוגבוהים והן לבושות בג'ינס של מיס סיקסטי מידה 26 שקנו בכסף של ההורים
כן ככה אני רוצה להרגיש שוב ואפילו רק לעשר דקות
אני מתלבטת אם לפרסם את הפוסט הזה אבל פאק מה זה משנה
בכל מקרה אני מגלה שאין לי סבלנות יותר לחברות שלי
או אולי רק לאחת מהן אין לא יודעת
אבל נמאס לי מזה שהן קוראות לי את הבלוג ואני צריכה לחשוב אם זה יפה לדבר כאן על כל מיני דברים ומחשבות שהן לא אמורות לדעת לא משנה
יאלה אני הולכת לנסות למצוא לי גינס וגקט למרות שאין כאן H&M הרשת הכי שווה שיש באירופה
ביי
ועוד דבר לפני ששולחת זה שהחלטתי להפסיק לדבר בטלפון
אני רואה כאן כמה זה נעים לי לא לדבר בטלפון
יאלה ביי באמת