לפני 14 שנים. 1 בינואר 2010 בשעה 15:21
אני מהם.
אני מאלה שמתאמנים כדי לשמור עליכם בלילה.
ילדים,
הורים,
סבים,
סבתות..
אנשים שלומדים לתארים ,
אנשים שמנקים את רחובות הערים שלנו כדי שיהיה לנו נעים.
מוכרים במכולת ,בסופר,בחנויות בגדים..
מוכרי סמים,
זונות.
עובדי הלונה פארק,
עובדי תחזוקה של פארקים.
אני.
אני בניהם.
בין אלה שישמרו עליכם.
ולא קל לי.
מחנכים אותי 24 שעות ביממה.
מספיק שיהיו בדרגה מעליי ואני צריכה לעשות מה שיאמרו לי.
לא קל לי.
אבל אני מסופקת.
אני גאה.
אני עובדת למענכם.
אתם נתתם לי ,
ועכשיו אני זו שמעניקה מעצמי.
גם אם אני מוותרת על המשפחה,
על הכלב,
על החברים.
על המסיבות.
על אדון.
על חבר.
על קשר.
על פרטיות.
על בחירה.
על שינה.
מנוחה,
זמן פנוי,
אוכל משלי,
מוותרת על כל דבר שהכרתי באזרחות.
לאט לאט אני מרגישה את הגאווה יותר ויותר.
אני,
חתולת הזרע- חיילת קרבית שתשמור עליכם.
