לפני 14 שנים. 15 בינואר 2010 בשעה 14:50
השמיים פה הורגים
מרוב יופי.
החולות הקוסמים,
והמדים נותנים שיגרה
בריאה כזו.
ותמיד אתה חושב אחורה,אם היית רואה שקיעה,זריחה או עננים על הבוקר,כוכבים של לילה ,
היית מתיישב וחושב על היופי שקיבלת,
וכאן כל מה שיש לי זה עבודה.
בא לי קצת להיות בשנטי.
למה אתה חופר לי?
בא לי להזדיין ויש לי פה פאקינג שבועיים.
ש-ל-מ-י-ם איך אפשר?
אני אתחרפן....
---
14.1.2010
הידיים שלי חזקות יותר,
מתחזקות בכל הרגעים.
העור שלי נהיה קצת קשה יותר,
כמו מן מעטפת של חיזוקים ממני לא מאף אחד אחר.
אני,אני,אני,
כי רק אני פה מחזקת את עצמי.
זה לא קל.
לא אתבייש לחזור ולומר שזה ממש ממש קשה.
ולאט לאט מתחזקת,
עומדת זקופה עם ידיי מאחוריי גבי בצורת יהלום,
ועם הימים אני מרגישה שאפשר לקרוא לי חיילת לוחמת בקרקל.