"אל תתני לה לגמור "אומר אדוני היקר" את זה תשאירי לי"
היא מהנהנת ומבקשת שארים רגליים , עוד, עוד.
הרגליים שלי נוגעות בכתפיים, היא קופצת מהמיטה וניגשת לשולחן בוחרת סרגל עץ ארוך וחוזרת בחיוך.
"אני הולכת להצליף בך שוב" היא מודיעה ואני מנסה לשלוח מבט מתחנן אליה, אל אדוני "אל תעשי את זה"
"תבקשי יפה" היא אומרת, מעבירה את הסרגל על הישבן שלי, בין רגליי.
"בבקשה אל תצליפי בי שוב"אני אומרת מיד בקול הכי מתוק שלי
"לא מספיק יפה" אני צוחקת ומניפה את הסרגל. הוא פוגע בי לכל אורכו, על הישבן ובין הרגליים. אני קופצת ממקומי אבל הפרופסור מניח יד חזקה על כתפי "לא זזים מהמקום ילדונת עד שההצלפה נגמרת"
ההצלפה מתחדשת, ברור שהיא נהנית מהכח שיש לה על מישהו סופסוף.
"מספיק" הקול של הפרופסור שקט אבל היא קופאת מיד, ידה מונפת להצלפה נוספת.
"עכשיו, יקירתי, תורך" "אני? מה עשיתי?" היא נשמעת צעירה מאד פתאום, מבטה חושש.
"היא ביקשה ממך בצורה מקסימה כל כך והתעלמת...לא יפה" בעלה מסביר בחיוך רע "תעמדי על המיטה על ארבע יקירתי"
היא מצייתת לו ואני מתיישבת, מחבקת את ברכיי מסתכלת מרותקת.
הוא מורה לה להניח מצח על המזרן וניגש לשידה הוא בוחר כף עץ, כלי מטבח רגיל ונפוץ וחוזר אליה.
הכף עושה צליל מכוער כשהיא פוגעת בישבן שלה, גורמת לה לילל.
אני מסתכלת בסיפוק בישבן ההולך ומאדים וביללות המחאה שהיא משמיעה.
"נהנית?" אני מסתכלת אל אדוני, הוא נראה מבודח "נהנית מהצרה של אחרים?" "לא" אני אומרת מיד והוא לא משתכנע
"הפטמות שלך זקורות כל כך" הוא דוחף אצבע לתוכי "ואת רטובה כל כך"
"זה ...זה מקודם" אני ממלמלת.
"אה, אז נהנית מזה שהיא הצליפה בך?" הוא משתעשע על חשבוני, אני בטוחה "או מהנגיעות שלה?"
"אוף תפסיק כבר" אני זורקת לפני שאני קולטת מה אני אומרת.
"ילדה קטנה, התחצפת אלי כרגע?" הקול שלו הפך ברגע לשקט ומסוכן
"אני מצטערת אני מצטערת אדוני" אני מצמידה ידיים זו לזו בתנועה הפצרה.
"את תצטערי הרבה יותר" הוא מבטיח והודף אותי לשכיבה. הוא מחבר מצבט לדגדגן שלי- זה כואב ברמה חדשה לגמרי.
אחר כך הוא מניף אותי לעמידה, מוביל אותי לפינה החדר "תעמדי פה ילדה קטנה בזמן שאחשוב על עונש ראוי להתחצפות שלך"
"בבקשה אדוני תוריד את המצבט זה כואב" דמעות פחד מציפות את עיניי.
הוא תופס את השדיים שלי, צובט את הפטמות באכזריות "אף מילה ממך ילדה" הוא מסובב אותי, הפנים שלי צמודים לקיר והוא הולך.
מאחורי על המיטה הפרופסור ממשיך להצליף באשתו, היא כבר לא מבקשת שיפסיק אלא מבקשת שוב ושוב שיזיין אותה.
ההצלפה פוסקת ואני שומעת בבירור צליל של רוכסן נפתח. אני לא עומדת בפיתוי ומסובבת ראש לאחור.
אשתו של הפרופסור באותה תנוחה על המיטה עם ישבן גבוה באויר, ישבן אדום מלא חבורות לוהטות שמתחילות לקבל גוון סגול.
הוא אוחז בה בחוזקה וחודר אליה באלימות, מזיין בקצב מהיר.
אני לא שמה לב שהיד שלי משחקת עם הפטמה של עצמי עד שאדוני חוזר ואז מאוחר מדי.
החיוך שעל פניו מפחיד, מאד.
לפני 13 שנים. 25 ביוני 2011 בשעה 14:17
