אני נרתעת לאחור, לא רוצה שהאישה הזו תיגע בי, לא רוצה שאף אחד חוץ מאדוני יגע בי בכלל.
היא מחייכת "ילדה את לא רוצה שאגע בך" לא ברור אם זו הצהרה או שאלה ואני מטלטלת את ראשי במרץ.
"למה? אני רואה שאת נהנית" היא מתפלאת בכנות, אני מסמיקה, הגוף שלי נענה למגע שלה, אי אפשר להכחיש.
" אני מצפה לתשובה" היא אומרת "כשאני שואלת שאלה את עונה מיד ובכנות מוחלטת, מבינה?"
"כן" אני עונה והמבט שלה מזדעף, הגבות מתעגלות "תגידי כן גברתי" היא מצווה
"כן גברתי" אני אומרת בחוסר רצון מופגן. היא מתרחקת ממני, בוחנת אותי במבט מרוכז
"את יודעת למה את פה?" היא שואלת
"זה מה שאדוני רצה ממני" אני עונה בניסיון להראות שלווה.
"למה?" היא לא מוותרת ואני נאלצת להודות שאני לא יודעת.
"הוא רצה לוודא שבזמן שהוא נעדר אני אשגיח עליך, אדאג שתישארי צייתנית" היא מחייכת שוב, חיוך קר ומתנשא "את יודעת שהוא אוהב להתייחס אליך כמו אל ילדה קטנה...ובכן ילדה, אני מומחית בטיפול בילדות קטנות" ההצהרה הזאת מטרידה מאד.
"בואי" היא פונה לעבר הדלת "התחלנו לא נכון, נתחיל מחדש" אני קמה והולכת אחריה, המבט שלי מתרוצץ מצד לצד, מקווה שאף אחד לא רואה אותי צועדת ככה עירומה ברחבי הבית.
היא צועדת בתכליתיות, ראשה זקוף, עקבי הנעליים נוקשים על השיש החלק, חוצה את הסלון ופותחת דלת. אני נכנסת לחדר ונעצרת- ראיתי כבר חדר שמזכיר את החדר הזה מאד.
זה חדר לילדה, מעוצב בגווני פסטל רכים. חדר קטן ומרוהט בפשטות. שטיח עבה בצבע שמנת,
כנגד קיר אחד ניצבת מיטה, מיטת נוער מעץ צבוע בסגול בהיר, על הקיר ממול ארון בגדים בגודל בינוני בעיצוב זהה למיטה, שידת מגירות לצידו ובפינת החדר תיבה מעץ כהה. הצבע שונה כל כך משאר הפריטים בחדר והמבט שלי נמשך אליה, נדבק אליה.
"שבי" היא מצביעה על השטיח "גב זקוף, ידיים מאחורי העורף, רגליים מפושקות והביטי בי"
אני מצייתת, נופלת לתנוחה הכול כך מוכרת הזאת ומייחלת שהייתי עכשיו עם אדוני במקום בבית זר עם אישה שמעוררת בי אי שקט כזה.
"האדון שלך ילדה, אוהב להתייחס אליך כמו אל ילדה קטנה ולי יש המון ניסיון בזה, את מבינה ילדה יקרה, פה בחדר הזה ממש אני מכשירה ילדות קטנות עבור אדונים וגבירות שאוהבים כאלה" היא צוחקת למראה המבט הנדהם שלי "כן ילדה יקרה, אל דאגה, אף אחת לא מגיעה לפה בניגוד לרצונה וזה שירות חשוב עבור אנשים שאין להם זמן להסביר בדיוק מה נדרש מהילדות האלה"
"לא ייתכן הוא ביקש ממך ללמד אותי" אני לא מתאפקת ומסננת בכעס.
היא לא מעירה אבל אין לי ספק שאני אשלם על ההתפרצות הקטנה הזאת במקום זה היא נושמת עמוק ומחייכת "לא, הרי אתם כבר בקשר תקופה לא קצרה. הוא פשוט מנצל את הנסיעה שלו כדי לבחון את גבולות הצייתנות שלך אליו, בכל הבית הזה מותקנות מצלמות והוא יוכל לצפות בך שיחזור. לצפות בך בכל רגע מהיום שיחפוץ ולראות עד כמה היית מוכנה לציית לי כי הוא ביקש. לצפות בך מנהלת סדר יום של ילדה, לצפות בך באמבטיה, לצפות בך עושה מה שאומרים לך כמו ילדה טובה, לצפות בך נענשת"
החיוך שלה מתרחב למראה המבוכה הברורה על פניי "וכמובל ילדה יקרה הוא בוודאי ירצה לראות איך את נוגעת בעצמך אחרי יום של השפלות ועונשים...ואת זה גם אני ארצה לראות, מקרוב"
אני מנסה לשלוט בהבעות הפנים שלי ללא הצלחה.
"כבר מאוחר" היא אומרת פתאום "בזבזנו יותר מדי זמן- לאמבטיה" היא מצביעה על הדלת ממול ואני קמה וצועדת אחריה, נחושה בדעתי להתנהג בגבורה, לציית לה ברצון כדי שאדוני יהיה מרוצה.
חדר האמבטיה הצמוד קטן ומכיל כיור נמוך מהרגיל, שירותים ואמבטיה בסגנון ישן, עומדת במרכז החדר ,גדולה ומיוחדת. בנסיבות אחרות הייתי מתענגת שעות באמבטיה שכזאת.
היא לוחצת על כפתור קטן שמותקן על הקיר והמשרתת שלה מגיעה במהירות.
"גברתי" היא נעצרת מולה, ידיה מאחורי הגב, מבטה מושפל לאריחי הרצפה השחורים לבנים.
"תכיני אמבטיה לגברת הצעירה" היא אומרת. שקט לא נוח משתרר בזמן שהמשרתת ממלאה את האמבטיה, מוסיפה קצף ריחני בכמות נדיבה, בודקת שהמים לא חמים מדי.
אני עומדת צמודה לקיר, בוחנת בחשדנות את החדר, את המשרתת, את האמבט ההולך ומתמלא והיא עומדת מולי, מבטה נעוץ בי כל הזמן.
"האמבטיה מוכנה גברתי" הברז נסגר והמשרתת חוזרת לעמוד במבט מושפל
"יפה, עכשיו נעשה לגברת הצעירה אמבטיה יסודית" היא אומרת "מאד מאד יסודית. קדימה למים" היא מזרזת אותי.
אני ניגשת בהיסוס "אני בהחלט מסוגלת להתרחץ בעצמי" אני אומרת, אבל בלי רוח קרב
"אף אחד לא שאל אותך" היא אומרת בענייניות "והרגע הרווחת עונש שני להיום. תיכנסי לאמבטיה לפני שאקרא למשרת שלי לעזור" אני מצטמררת רק מהרעיון ונכנסת לאמבטיה.
המים החמים מכסים אותי, הקצף רך ועדין ובניגוד לרצוני אני נרגעת, משעינה את הראש לאחור.
היא מתיישבת על שפת האמבטיה , משכלת רגליים. המשרתת כורעת על ברכיה ולוקחת ספוג קטן.
היא מתחילה לשפשף איתו את הגוף שלי במרץ, ביסודיות. העור שלי מקבל גוון ורוד. המים גורמים לי לחוש מנומנמת.
"תפשקי את הרגליים" הקול שלה חודר אלי כמו מבעד לערפל חמים ואני מגיבה מיד בלי לחשוב.
המשרתת מעבירה את הספוג על השדיים שלי והיא מתכופפת קדימה "צריך לוודא שאת נקייה היטב ילדה יקרה, בכל מקום" היא מחליקה אצבע אחת לתוכי ואז עוד אחת, אני לא מוחה, לא נרתעת גם כשאצבע שלישית מונחת על הדגדגן שלי.
לפני 13 שנים. 3 בנובמבר 2011 בשעה 19:23
