לפני 12 שנים. 21 בדצמבר 2011 בשעה 16:15
יש רגעים שבהם אני שומעת את אמא שלי מדברת מגרוני...
ככה זה מאז שנהייתי אמא בעצמי, רגעים קטנים, לא צפויים של אי עמידה על המשמר ופתאום זה יוצא
"תמשיכו ככה זה ייגמר בבכי" - רגע לפני שמישהו נופל/חוטף מכה
"אתם רואים, זה מה שקורה שמשתוללים" - רגע אחרי שאכן נפלו/קיבלו מכה
"למה אתם יחפים? חורף עכשיו!" - אז מה!? יהיה קר ינעלו נעליים
"למה אתם על הרצפה? קר ככה"- שוב, אז מה!? יהיה קר יקומו מהרצפה
הם באים מעצמם המשפטים האלה ובעוד הפה שלי אומר אותם, קול קטן בראש שלי זועק "צאי לי מהראש אמא, צאי צאי צאי"
אבל היום, היום ניצחתי את הגנים!!
הילד רצה בננה, חצי בננה הייתה שחורה מעוכה מגעילה שכזאת...
הוא הביט בי בגועל מחכה שאפתור לו את הבעיה
ובשיא הטבעיות אמרתי לו- תזרוק את החלק המגעיל לפח!!!
אולי יום אחד אני אצליח לא להגיד להם "ואם כולם יקפצו מהגג...?"
