לפני כמה שנים עשיתי צעד אחד לאתר הזה. צעד מקרי שנבע מבדידות גדולה, ממשהו מהותי שחסר בחיי. לא ידעתי מה הדבר הזה, איך קוראים לו ובטח שלא ידעתי שהצעד הזה, המקרי, צעד חצי בצחוק, יעלה אותי על דרך ארוכה.
היא הייתה מייסרת הדרך הזו, בהתחלה. תקופה ארוכה של בלבול ומשברים, של להרגיש לבד עוד יותר.
התחלתי קשרים פה בעיקר בהודעות, קשרים שהיו עבורי סוג של תמיכה. לאט לאט האתר הזה הפך עבורי למקום שבו אפשר להתבטא.
הבלוג הזה היה המקום שלי לתת דרור לדמיוני ולחוות לפחות בכתב את כל מה שידעתי שלא אוכל לחוות לעולם על בשרי.
וחשבתי שהדרך הארוכה הגיעה לקיצה והכול בסדר והנישואין שלי שרדו את כל הטלטלות אבל ידעתי עמוק בלב שויתרתי על חלק מעצמי כדי שזה יקרה ולאט לאט זה כרסם בי.
ואז אחרי שנה של הכול בסדר ואני מעמידה פנים שחיים באושר ועושר, קיבלתי הודעה כאן, הודעה שהייתה מנוסחת אחרת, משהו בה דיבר ישר אל המקום העמוק הזה בלב שלי.
בניגוד להחלטתי לא לענות יותר לעולם...עניתי להודעה הזו ושוב החיים שלי שינו כיוון.
אני לא בודדה יותר, גיליתי שיש בי הרבה יותר משחשבתי. גיליתי שגבולות מגבלות וחומות הגנה פשוט לא קיימים כשמגיע האדם הנכון.
היו ימים שבועות וחודשים שחלמתי על הרגע שבו אוכל להכריז קבל עם וכלוב שאני שייכת לאדם הזה.
היום הבנתי שזה לא חשוב לי.אני שלו בכל עצב בגופי ונפשי וזה גורם לי אושר.אף אחד לפניו לא גרם לי להרגיש ככה . גיליתי איך זה לרצות גבר עד כדי כך שרוצים לעשות הכול למענו.
הפוסט הזה הוא שירת הברבור שלי כאן. אתמול התגרשתי ונחתם פרק משמעותי מאד בחיי. היום אני מתחילה פרק חדש, זה מפחיד אבל מלא אפשרויות ואני מאושרת.
תודה אדוני היקר על התמיכה, ההבנה, הסבלנות, על החיבוק העוטף, על כל החוויות שאני חווה, על זה אתה יודע תמיד בדיוק למה אני זקוקה.
תודה לכל מי שהיה פה בשבילי לאורך הדרך.
עכשיו אני יוצאת לדרך חדשה
