בוקר של חג, בחוץ כבר אפשר לנשום.
מה נעשה היום? אני שואלת יושבת על המיטה לידך
נצא לטיול קטנה שלי אתה עונה ומחייך כשאני מעקמת את האף,אני והטבע זה לא ממש זיווג משמיים.
טיול...? זה כל מה שאני אומרת אבל קמה ומתחילה להתלבש בבגדים שהכנת כבר אתמול על הכיסא עבורי.
אתה מתלבש ומארגן בזריזות את תיק הגב הסגול הקטן שלי ואנחנו יוצאים
ברכב אני שרה עם הרדיו, לא שואלת לאן נוסעים,יודעת כבר שלא תגיד לי.
היד שלי מתגנבת ברווח בינינו ונעצרת בחיקך,חופנת את הזין. הג'ינס הזה ממש לא מעודד מעשים מגוניםL
אתה לא עוצר אותי וגם לא מעודד ואני ממשיכה ללטף ולחפון. רק כשאני מנסה לפתוח את הרוכסן אתה מוריד יד אחת מההגה ומניח אותה על כף היד שלי.
אני מאוכזבת אבל לא לאורך זמן. אתה פונה מהכביש לדרך עפר ולמרות שאני לא מחבבת את הטבע מראה העצים והירוק שמסביב גורם לי לחייך.
אולי בכל זאת טיול יהיה נחמד.
יוצאים מהרכב, אתה עוזר לי לסדר את תיק הגב ובודק שנוח לי ואז מוציא מתא המטען עוד תיק שלא ראיתי קודם ושם על הגב.
בואי קטנה שלי ואני ממהרת קדימה נושמת עמוק את האוויר שפתאום מריח נקי יותר
הולכים לגשר התלוי? אני מתלהבת
אולי אחר כך, קודם נטייל.
יש מכוניות בודדות בחניון ונראה שמוקדם מדי לרוב המשפחות המטיילות.
אנחנו הולכים בשביל, הליכה נינוחה אבל ממוקדת ואני תוהה לאן.
בנקודה כלשהיא שידועה רק לך אתה פונה ימינה מהשביל לתוך דרך קטנה וכמעט מטושטשת.
לאן הולכים אבא'לה? אני שואלת בתמיהה, השביל החדש נראה עזוב, הצמחייה מכסה את רובו.
אתה לוקח את היד שלי עוזר לי,מוודא שלא אמעד אבל לא עונה.
אחרי הליכה של עשר דקות רבע שעה אני שוקלת למחות אבל מחליטה שעדיף שלא.
פתאום השביל מתרחב ואתה נעצר. הגענו.
אני מביטה קדימה ואז חזרה אליך, לא מבינה.
עץ ענק עומד לו ומטיל צל, מתחתיו עומד ספסל עץ ומאחד הענפים העבים תלויה נדנדה... צמיג עבה. לא ראיתי נדנדה כזו מאז הגן,
מסביב הצמחייה צומחת פרא ושקט. דממה
החיוך שלך זאבי ופעימות הלב שלי מאיצות.
מה יותר טוב מלהשתמש בילדה שלי בחיק הטבע? אתה אומר ואני מרגישה את הלחיים שלי מתלהטות ואת ניצני הרטיבות בין הרגליים.
אתה יודע עד כמה המחשבה הזאת תמיד מפתה בעיניי, מגרה, מסעירה.
אנחנו צועדים לספסל, מניחים את התיקים. אני תוהה עם באחד הבתים שמתנשאים מעל לוואדי מישהו עומד בחלון, משקיף ליער שלמטה...הוא יכול לראות עד כאן??
אתה מתיישב על הספסל,נראה הכי נינוח בעולם. תתפשטי קטנה שלי, אני רוצה לראות את כולך.
אני מהססת היסוס שנמשך פעימת לב אחת ואז מתכופפת להתיר את שרוכי הנעליים.
חולצת אותן ומניחה יפה תחת הספסל, אחר כך הגרביים, מווה את הפנים כשכף הרגל החשופה נוגעת בעפר.
אחר כך מגיע תור הג'ינס ואני מקפלת אותו ומניחה לידך.
עם הרבה קפדנות הצלחת להטמיע בי כמה הרגלים של סדר, המחשבה הלא צפויה הזאת מחייכת אותי.
אני פושטת גם את החולצה ונותרת לפניך בחזייה ותחתונים לבנים, הצבע המועדף עליך עבורי.
אתה מסמן לי להתקרב אליך ואני נעמדת ממש בין הרגליים שלך ופותחת את החזייה, הכתפיות מחליקות לאורך הזרועות והיא מצטרפת לשאר הבגדים על הספסל.
רוח נעימה מלטפת את הפטמות ומיד הן מתחילות להתקשות. אתה חופן שד אחד, האגודל מלטפת ואז אתה לוכד את הפטמה בין שתי אצבעות ומועך.
מועך עד שכואב ואז עוד טיפה, כמו שאני אוהבת. כמו שאני זקוקה
היד השנייה חופנת את השד השני, מעניקה לפטמה טיפול זהה.
אני אוהב שהפטמות שלך זקורות ככה קטנה שלי אתה אומר ואני נמסה עוד קצת.
תסתובבי. אני מסתובבת ומרגישה את האצבעות שלך מחליקות מתחת לגומי של התחתונים,מושכות למטה באיטיות שמטריפה אותי.
התחתונים מצטרפים לערימה והיד שלך מלטפת, מרפרפת.
תתכופפי ותפשקי את הרגליים...עוד. תחזיקי חזק בקרסוליים ולא לזוז
אתה מסתובב סביבי, נעמד צמוד לראש שלי, הזין שלך סמוך כל כך לפה שלי, בלי לשים לב הלשון שלי מלקקת את השפתיים אבל אתה ממשיך להסתובב ומתרחק ממני.
אני שומעת רוכסן נפתח,קולות של חיטוט בתיק ואתה מתקרב אלי שוב.
אתה מנופף משהו תחת הפנים שלי, הפלאג האדום שאני אוהבת-שונאת ושוב נעלם מאחורי.
האצבעות שלך נוגעות בי, קרירות מג'ל, חגות בעיגול,ואז שתיים מהן בתוך התחת שלי.
אתה מניע אותן בתוכי ותוך רגע אני נאנחת בהנאה והאגן שלי מתחיל לנוע.
אבל האצבעות יוצאות ואני מרגישה את קצה הפלאג ונדרכת מיד.
תנשמי עמוק קטנה שלי ותירגעי, את יודעת שאני אעשה את זה לאט.
אני מנסה להירגע. אתה מחדיר את הפלאג לאט אבל בלי לעצור ובלי להתרשם מהמחאות הרפות שלי.
כשהפלאג כולו בתוכי אתה נותן לי דקה שתיים להתרגל ואז עוזר לי להתיישר. המבט שלי מקיף במהירות את קרחת היער הקטנה מוודא שאנחנו עדיין לבד.
אחר כך אתה מוביל אותי לנדנדת הצמיג ואני מביטה בך בשאלה.
אני יודע שהקטנה שלי מאד אוהבת להתנדנד אתה מחייך ומכופף אותי, עוזר לזרועות ולפלג הגוף העליון להשתחל בעיגול הפנימי ומוודא שאני יציבה.
הבטן שלי נשענת על הנדנדה, הרגלים משתלשלות מאחור, כמה סנטימטרים מעל לאדמה.
תחזיקי בנדנדה, אתה מורה לי ומראה לי איך להניח את הידיים כך שהן נאחזות מצד אחד ומצד שני מקבעות אותי עוד יותר.
עכשיו השדיים שלי עוד יותר מובלטים מאשר לפני רגע, רק מתחננים שתיגע ותכאיב.
אתה ניגש שוב לתיק ומוציא זוג מצבטים, מחבר אחד לכל פטמה זקורה ומושך קלות, מרוצה מעווית הכאב שלי.
היד שלך מלטפת אותי, שתי אצבעות נדחקות לתוך הפה שלי ומיד אני מוצצת אותן בהתלהבות.
רוצה שאכאיב לך קטנה שלי?
אני רק מהנהנת...הרי האצבעות שלך בפה שלי. אתה מוציא אותן.
תבקשי.
בבקשה אבא'לה תכאיב לי. בבקשה, תסמן אותי, תביא אותי לידי דמעות. בבקשה
אתה מחייך ומסתובב, ניגש לשיח קרוב ושובר ממנו שלושה ענפים. לא עבים ולא דקים.
הלב שלי דוהר, ברור לי מיד למה הם ישמשו.
אתה מתקרב שוב בעודך מסיר מהם את העלים, מעביר עליהם יד לוודא שאין שם משהו שיכאיב לי חוץ ממך.
אתה מניף אותם באוויר, בוחן את הצליל שהם מפיקים, הפה שלי מתייבש מפחד והכוס שלי נרטב עוד יותר.
תבחרי מספר ואני יודעת שתשובה לא נכונה תעלה לי בכאב רב.
עשרים...? אני ספק אומרת ספק שואלת
אתה חושב לרגע ובוחן את הענפים ואז מחייך שוב את החיוך הזאבי
עשרים אתה מסכים וניגש מאחורי.
משהו מונח על הגב שלי, שניים מהענפים.
קול שריקה דק מפלח את האוויר ופס של כאב מופיע על התחת שלי. הנשימה נעתקת והרגליים שלי מנסות לבעוט אבל זה בלתי אפשרי ככה באוויר.
לפני שיש לי שהות להכיל את ההצלפה הראשונה הזאת אתה מצליף שוב.
שש הצלפות ברצף מהיר וכל ניסיון שלי להתפתל, להקל מעט את הכאב, נכשל.
אתה לוקח עוד ענף ליד ושש ההצלפות הבאות גורמות לי להרגיש כאילו האוויר כולו נדחק החוצה מהריאות, הדמעות הרותחות שממלאות לי את העיניים נוטפות על הלחיים.
אחרי השש האלה אתה עוצר, ניגש שוב קדימה, משחרר את המצבטים ולוקח את השדיים בידיים שלך. מועך ולש וצובט עד שהדמעות מתגברות.
עוד שמונה, אתה אומר, תספרי אותן בשבילי
אתה מרפה מהשדיים שלי וניגש שוב אחורה, אוסף את שלושת הענפים.
ההצלפה הראשונה משחררת סופית את הבכי. עכשיו זה לא רק דמעות שנוטפות לעפר שלמטה, עכשיו זה בכי קולני ומשחרר.
אני סופרת ומתחננת, יודעת שזה לא ישנה דבר.
מגיעים לשמונה ואתה עוצר. עוזר לי להשתחל החוצה מהצמיג. הרגליים שלי כמעט כושלות ואתה מהדק אותי אליך, נותן לי לבכות את הכאב.
כשהיבבות נרגעות מעט אתה חופן את הכוס שלי.
רטובה כל כך קטנה שלי ורק בשבילי.
אצבע מעסה את הדגדגן והיד הפנויה שלך מחבקת אותי חזק אליך, הפנים שלי טמונים בכתף שלך ולאט לאט היבבות הופכות לאנחות ואנקות.
אני נלחצת אליך עוד יותר בזמן שהאצבעות שלך משחקות בי. מעסות ומשפשפות את הדגדגן, חודרות לתוכי ומזיינות אותי
אתה יודע שזו הדרך האהובה עליך לגמור, ככה בחיבוק שלך.
אתה מרגיש בהתהדקות השרירים והיד המחבקת שלך עוברת ללפות את הגרון, מתהדקת סביבות בזמן שהיד השנייה מגבירה את עומת הלחץ על הדגדגן.
אני מתפרקת כנגדך. רועדת, זועקת, מרגישה אותך בכל מילימטר בגופי.
החיבוק נמשך ונמשך. הנשימה נרגעת, הלב מאט, שאריות הדמעות מתייבשות ואתה מלטף את השיער, השפתיים צמודות למצח.
אני נצמדת אליך עוד ומרגישה את הזין שלך נדחק אליי.
אני נושאת אליך מבט
מותר לי למצוץ את הזין שלך עכשיו? בבקשה בבקשה? אני אוהבת את הטעם של הזין שלך בפה שלי, בבקשה אבא'לה?
אני מסכים, אתה אומר ומוביל אותי את הספסל. אני כורעת על ברכיי עם הפנים לגב הספסל ואתה נעמד מאחוריו. אני מתירה את החגורה שלך, פותחת את כפתורי הג'ינס באצבעות מגושמות מלהיטות, שולחת יד וחופנת את הזין הזקור בחיוך גדול.
אני רוכנת ומכניסה אותו לפי. לאט, עד שהוא ממלא את הפה.
ברגע הראשון אני מלקקת, נהנית מהטעם וההרגשה, היד שלי מעסה את הביצים שלך.
אחר כך אני מחדירה את הזין עמוק יותר ומתחילה לזיין לעצמי את הפה בתנועות חזקות, עד שקצה הזין נוגע בגרון, כמו שאתה אוהב, עד שאני משתנקת ודמעות שוב יורדות.
העיניים שלי צמודות לשלך, אני רוצה שתראה את החיוך והאהבה שלי.
אתה אוחז בראש שלי, מקבע אותו, מזיין את הגרון הכי חזק ועמוק ואז אני מרגישה זרם של זרע חמים ניתז, ממלא את הפה.
אני משעינה את הראש על הירך שלך, הזין עדיין בפי, עד שאתה אומר לי לבלוע.
אני מרימה את הראש ונזכרת פתאום שאנחנו בחוץ, בחיק הטבע.
אתה מחייך למראה הבהלה הרגעית. מסדר את הבגדים שלך ומורה לי להתלבש.
אני מסתכלת אחורה, הישבן שלי מעוטר פסים אדומים זועמים ואני מחייכת ומושיטה יד לבגדים.
מותר לי להוציא את הפלאג?
לא. תשאירי אותו בינתיים.
אנחנו צועדים לרכב יד ביד, אני עייפה, בא לי להיכנס למיטה ולהתכרבל לצידך.
אני נרתעת מכאב כשאני מתיישבת ברכב ואתה נראה מרוצה.
נו קטנה שלי, מה דעתך על הטיול?
היה נהדר, תודה אבא'לה.