בוקר ראשון של חופשת חנוכה
08:30 כבר יש פה מריבה שמגיעה לטונים של פוטין נגד ארדואן
אני חוטפת עצבים בערך בנקודה שאני שומעת: פאק! תעוף מפה ילד טיפש ( ממתי הם מדברים ככה??)
שולחת לחדרים להפרדת כוחות
הקטן מודיע לי ולכל הבניין שהוא שונא אותנו וטורק את הדלת.
הם ממשיכים לריב וסף הרתיחה שלי מתקרב.
מסדרת כביסה בארונות בתנועות חדות ועצבניות, מתכופפת לארון התחתון ומתיישרת- שכחתי שהארון העליון פתוח.
רואה כוכבים דמעות בעיניים ורצף קללות שניסיתי להחניק מאוחר מדי.
מציעה להם לבוא איתי לכמה סידורים בחוץ הם לא מבינים למה.
כיף להם ביחד...
הולכת לבד.
הרבה יותר קר בחוץ ממה שחשבתי כשיצאתי ככה (לא אמרו שהתחמם??) הראש עדיין כואב מהמכה, האף שלי דולף מהרוח וקר לי.
מחכה רבע שעה שהקופאית בסופר תסיים לבדוק אם היה או לא היה מחיר אחר על הקינמון שקנתה הגברת שהייתה לפניי ויצאה וחזרה.
בינתיים כל הקניות כבר נפלו לי מהידיים חמש פעמים כי הרי אני לא צריכה עגלה.
יוצאת מהסופר ונזכרת ששכחתי חלב...הרי בשביל זה באתי ואפילו כתבתי רשימה!
עולה הביתה...הם משחקים יפה כל כך אולי בעצם היום הזה לא יהיה נורא.
כעבור חמש דקות יש צעקות סביב הויכוח האם לשמוע גולדן בוי או רק רוצה לרקוד (אלוהים כשלתי בחינוך ובגדול).
לכל מי שתהה פה איזה עונש מתאים למזוכיסטית,
חופש מבית ספר!!!!
