זה התחיל כבר בשבוע שעבר.
נקבע לי ראיון עבודה להיום בארבע באיירפורט סיטי
אוקי אז כל פקקי היקום בדרך חזרה אין בעיה.
מבקשת מהגרוש להחליף איתי יום הכל מסודר. יופי!!
כעבור שעה עוד ראיון להיום. מצליחה לתאם אותו לעזריאלי בשעה שתיים.
מבקשת מאמא שלי את הרכב.
(היה לי רכב חברה ועד שלא תהיה עבודה חדשה אין רכב)
למחרת קובעים ראיון נוסף בעשר בבוקר בחדרה.
דקה אחרי הגרוש מסמס שהוא מוקפץ לחו"ל אז גם אי אפשר להתחלף וגם הילדים מבואסים
לא נורא...נאלתר.
מתקשרת למטפלת לשעבר של הבנים וסוגרת איתה בייביסיטר
בשישי אמא שלי אומרת שהיא נשארת בתל אביב עד ראשון בערב ושאקח את הרכב של הגרוש שלה (משפחה שכזאת).
לא נהגתי על הרכב הזה אף פעם ואפילו שאני נהגת מצטיינת אני מרגישה כמו בת 18 שמתה מפחד לדפוק את הרכב של ההורים.
ורק עכשיו הגענו להיום בבוקר:)
אז בעשר בחדרה
שתיים בעזריאלי
ארבע באיירפורט סיטי
אני קמה עצבנית עם התחלת כאב ראש. ישנתי רע והלכתי לישון ממורמרת (אבאלה...) וגם שכחתי שאין לחם לכריכים לבית ספר
יוצאת מהבית אחרי 2 נורופן ועם ניסיונות לחשוב חיובי.
אחרי ארבע דקות של נהיגה אני קולטת שמד המהירות ברכב לא עובד!!!
לתת לי לנהוג על רכב שלא יודעים מה המהירות, רציני???
אני הרי האחות האבודה של שומאכר.
כל הדרך אני מתפללת שלא יעצור אותי שוטר כי להגיד שמד המהירות לא תקין זו המקבילה של "הכלב אכל לי את שיעורי הבית"
מספרת לאבאלה שמד המהירות לא עובד והוא ישר חושד בתמימות ושואל אם נתפסתי...
כאילו שהייתי מספרת לו בכזה נונשלנטיות! זה הרי הפחד הכי גדול שלי...לספר לו שנתפסתי.
ראיון ראשון: הצלחה. כבר אמרה לי בסיומו שתעביר אותי הלאה לשלב הבא. מקווה שאכן זה יקרה.
בין לבין נוסעת לביקור פתע אצל סבתא שלי. היא מאושרת מזה ברמה שמחייכת אותי.
אני מתחרטת אחרי 10 דקות כשאמא שלי ודודה שלי מספרות לי שהיא הכינה לה מצבור כדורים כי היא לא מוכנה להגיע למצב שסבא שלי היה בו. שיהיה לה ליתר ביטחון
הן מספרות לי שהן החליטו לכבד את ההחלטה שלה. אני גם מכבדת אבל מזועזעת עד עמקי נשמתי... זו סבתא שלי. הסבתא.
ראיון שני:הצלחה. מחרתיים ראיון המשך עם המנכלית ובא לי על התפקיד למרות שהוא אחר מכל מה שעשיתי אי פעם.
בדרך לראיון שלישי אני כהרגלי מסתכסכת עם הווייז ומתברברת בדרך.
נכנסת לראיון רטובה ולא מרוכזת בעליל כי קראתי את הפוסט בבלוג של אבאלה:)
לא בא לי על תפקיד מספר 3 למרות שאהיה טובה בו ואין לי גם שום תחושה אם היה טוב או רע.
אין הרבה פקקים בחזרה (הללויה) כן יש 5779 הודעות וואטסאפ מהילדים כולל אחת שבה הגדול מספר שקיבל עונש בבית ספר (נו אז לא תצא מחר להפסקה. ביג דיל)
מטפסת הביתה מותשת בעיקר נפשית, לא קל לשווק את עצמך, אבל מבינה שאבאלה צדק כרגיל בהרצאת המוטיבציה הקטנה של אתמול.
לפעמים זה ממש מעצבן שהוא צודק תמיד!:)
החלה הספירה לאחור לקריסה למיטה...ישששש!
