ככה מתחילות כל האגדות המוצלחות...
ולי בא סיפור מחייך לפני השינה.
אז היה הייתה אישה. היא העמידה פנים שהיא כמו כולן.
בית עבודה חיוך דבוק לפנים ,פני השטח רגועים לגמרי
ובפנים? בפנים כישוף משונה.
חצי מהלב שלה תחת מעטה קרח: מרגיש רגשות רק במעומעם
והחצי השני מבעבע מרצונות וצרכים שאי אפשר להודות בהם, אפילו בפני עצמה.
יום אחד האישה הזאת נקלעה כאילו בטעות אבל כנראה שלא ממש, לעולם זר ומוזר אדום ושחור.
הוא לא הרגיש לה זר ומוזר אלא מסקרן. משהו בו משך לה את הלב אבל היא בעיקר נשארה בשוליים.
מוכנה לברוח בכל רגע.
יום אחד הבהבה לה הודעה באדום.
לא, זה לא היה נסיך. אלא רוזן אפל
והוא הפחיד אותה כבר מהרגע הראשון כי הלב שלה צעק בכל הכוח שהוא שונה, שהוא רואה בדיוק מי היא דרך העמדת הפנים.
שהוא מזהה את הלב המכושף והחצוי שלה
לאט ובסבלנות אין קץ הוא הוביל אותה לאורך שביל סודי בעולם השחור ואדום.
כל צעד גרם לסדק קטן בלב המכושף
היו קשיים ומכשולים בעיקר כאלה שהאישה הציבה. מנסה לבלום את הבלתי נמנע מתוך פחד עד שיום אחד השביל הסתיים בטירה.
טירה ראויה לרוזן. הדלת נפתחה והאישה היססה לרגע אבל צעדה פנימה. ברגע שפסעה מעל מפתן הדלת היא הפכה לילדה-אישה.
המחסומים נעלמו
הלב היה שלם
הגוף והנפש היו שבויים מרצון ואחרי כמה זמן היא אפילו הודתה בקול רם שגם הלב שייך לו
והרוזן?
כתף תומכת זרועות מחבקות ידיים מכאיבות ומענגות
מעורר חשק תמידי
אדון מאהב ולבסוף גם אבא
And so they live happily ever after
Not the end:)