מעומק הלב ישר לאויר

בחיים הפתלתלים שלה

היא היתה זקוקה לשוליים רחבים,

כאלו, שנמצאים לצידך לאורך הדרך

כאלו, שנותנים לך זמן לתקן לפני הנפילה.

איתו היא הרגישה כפי שחשה

כשירדה בג'יפ המקומי 

בדרך המוות בבוליביה:

מוקסמת, נפעמת מהנוף המרטיט

בזמן שהיא נדחקת לפי התהום

וכולה נתונה לחסדי האלים.

גם איתו היא ידעה שכל סטייה

מהנתיב המדוייק שלו איתה

תעיף אותה למטה,

תשרוף את נשמתה,

תנפץ אותה על הצוקים המחכים.

גם הוא ידע את זה.

ידע ושיחק בנפשה הרוטטת.

המציא מילים רק עבורה,

כיבס את שאריות החופש שלה.

האורות המהבהבים כולם לא עזרו לה להבחין

כשהחליטה ללכת על השוליים

בדרך שמעולם לא היו לה שוליים.

אלי האינקה מעולם לא היו סלחניים.