זה חוזר

מישהו חושב שמותם של ילדים בני 18 פחות נורא ממותם בגיל 10?

או שמדחיקים? משקרים? או מה?

ומה לגבי בני השש? וילדים בני 16, 19?

ובני שנתיים? מה לגבי ילדים בני שלוש?

באמת - באיזה גיל הגיוני להקריב ילדים?

וילדות?

ומה עם קשישים? קשישות?

.

קריר הלילה. אתה מביט הרחק ואני

בזין המעונה שלך, אשר לומד כעת

משמעת מהי. קודם היטבנו לכת במעלה

השביל החשוך, מתמקמים על גג חורבות

המבצר, אורותיה של הארץ המובטחת

פרושים לפנינו ולמרות שהירח נסתר,

כל הכוכבים מאירים בעיניך. 

רוח של סוף סתיו עוטפת, חוברת 

אל הבערה הזאת שאין ולא 

תהיה יפה כמותה

(2012)

ישראל 2023, ראש השנה, אנחנו חוזים בעליית הנאצים לשלטון, מערכה שנייה.

חזרתי לחלום על צעדת המוות של סבא, על הבריחה מבית הילדים רגע לפני שנלקחו

אל הדנובה שהפכה אדומה לנצח, על גדודי חיילים הצועדים בסך. זוועות.

זה הזמן להתאסלם.

ילד שעובר ייסורי גהינום, יוצא מגופו –

כך אמרה שולמית אפפל,

שמעתי אותה מדברת ברדיו על אבא שלה,

חותך רצועות בבשרו, בשבת בבוקר –

ואני גם הייתי ילדה שיוצאת מגופה כל יום,

בכל ערב היינו יושבים סביב שולחן האוכל,

מחופה שעוונית פרחונית,

חותכים בבשרם רצועות רצועות,

חרפה מעונה, עלבונות, דם מר -

רקמת חיבור רצוצה שהייתה נושאת עצמי

מעלה מעלה,

לא יכולתי שלא להתבונן בהם מגבוה,

אמא ואבא אהובים, לוחמים נואשים שלי

ולשנוא אותם לעומק, בכל ליבי
 

(זה לא נכתב לפני תשע שנים, רק הושתל כאן לצורך תיעוד)

עד לפני שלוש שנים בערך, היה לי חבר הכי טוב, אדם הכי חכם, הכי איש שיח משכמו ומעלה, הכי

ידען מופלג, הכי בעל חוש הומור מופלא, הכי נחמד, הכי חביב על הבריות, הכי כיף לשנע מילים הלוך

ושוב, לחפור, לטחון, להעמיק, הכי לצחוק ביחד, הכי לבכות, הכי סקרן, הכי ישר, תחמן, שלא לומר

שקרן, הכי עני מרוד, הכי עשיר ברוח, הכי חופשי, הכי ללא קשרים כובלים, הכי בודד, ללא קשרים

כובלים (יותר ממני אפילו). האיש הכי בודד בעולם.

אפשר למות מבדידות, זה ברור לכם? לי זה ברור (אבל אפשר למות מעוד המון דברים אחרים, נא

לא לשכוח זאת). האיש הזה, החבר הכי טוב שלי, הכי חיפש את האחת שלו, רומנטיקן עיקש, את

הנערה אליה יצליח סוף כל סוף להיקשר, האחת שלא תוותר, שלא תסכים להתיר את הקשר, שלא

תשחרר לעולם, לא משנה כמה קשה יהיה, בדיוק כמוהו, שמאה אחוז לא היה משחרר, כי לא ידע

לשחרר, פעם נגעו לו בלב, לנצח יהיו שם, בנפשו, נוכחים לחלוטין, בדיאלוג פנימי בלתי פוסק,

תמיד נכון לתקן, לריב אם צריך, להבין, להשלים, לסלוח. דורש להיסלח. איש התנועה הרחבה (כך

כינינו עצמנו, זר לא יבין זאת), פראייר, בלשונכם הדלה.
.
כמה שאני מתגעגעת, אספי, כל כך, כל כך, כל כך. כשהיינו קטנים, סיפרו לנו שלכל אדם יש תחליף -

שקר מוחלט. אין ולא יהיה לך תחליף, איש הכי יקר. אוהבת אותך נורא, מתגעגעת אליך. פור גוד.