נתפש לו הגב, מסכן, הוא לא יכול לבוא, אמר.
לרגע חשבתי לפנות למישהו אחר, לאחר מהקבועים או אולי החדשים שסימנתי לי כפוטנציאלים.
אבל המחשבה נעלמה במהירות בה הגיעה. החלטתי לפתוח את עונת הרחצה בים. ובשביל זה צריך טוסיק נקי מחבורות.
זה לא שאני מתביישת בסימנים שלי, רק, שאני עמוק עמוק בארון, ובשלב זה של הקריירה עדיין לא מוכנה לחשוף ישבן מוצלף בציבור.
וכמובן שלא יעלה על הדעת שאפתח את עונת הרחצה עם חצאית, נכון?
בגד ים חדש, טרם קניתי, קורונה, אתם יודעים. אז התחלתי למדוד את הישנים יותר. שתי מראות בארוך מלא יש לי בחדר - הן מוצבות האחת מול השנייה. כך אני מסוגלת לראות את עצמי, גם מלפנים וגם מאחור בלי תרגילי אקרובטיקה.
בסוף ננעלתי על שניים. ביקיני שחור וחוטיני לבן עם חזיית פושאפ מדהימה. בשנה הקודמת לא השתמשתי בו כלל. הונילי שלי התפדח לראות אותי כל כך חשופה בציבור. אבל עכשיו הוא בחופשה ממני, אי שם בארה"ב המטורללת.
ההחלטה נפלה על החוטיני כמובן. לא שילמתי עבורו ממון כה רב כדי שימשיך להרקב בארון. צלצלתי לידידה מבציר רוסי משובח, צעירה ממני בעשור, ויפה כמו עזאזל. הצעתי לה לבוא איתי לחוף (לא, לא אומר לאיזה, שומרת על דיסקרטיות, זוכרים?) והיא - הסכימה.
טוב שיש בעולם נשים שמגיבות אלי כמו גברים - ומאותה הסיבה.
ברור שמריירים מיד הגיעו לסביבה, זה עם בירה וזה עם אבטיח, זה הציע למרוח אותי בקרם שיזוף (אני הסכמתי - היא סרבה ודרשה שרק אני אמרח אותה). היה שמח, היה חם והמים עדיין קרירים. צחקנו, פטפטנו...ושכחתי את השעון ואת העובדה שזו הפעם הראשונה שלי בשמש השנה. למרות זמן החשיפה הארוך, לא התכסיתי, לא עברתי לצל ואפילו לא נמרחתי בפעם שנייה.
ואני חשבתי שהיום, אגיע סוף סוף לעבודה מבלי שיכאב לי הטוסיק.
אז חשבתי.
אבל, אחרי ספאנקינג, זה רק הטוסיק - ולפעמים בקטנה יותר גם הפטמות והירכיים...
הפעם? זה הכתפיים, הירכיים, הגב, הבטן וכמובן גם הטוסיק - אדומים וכואבים. כן, אחרי שמרחתי משחה מרגיעה וקרירה...
מזל שכובע קש גדול הציל את פני מגורל דומה.
יעבור עד מחר, אני יודעת...ואם לא מחר כמו שאומר השיר - אז מחרתיים.
אבל, אני גם יודעת שמגיע לי עונש על זה שהפקרתי ככה את גופי להתעללות של מאסטר שמש.
יום שישי הבא? אין כאב גב ואין תירוצים, שמעת?
