כאן עדיין לפני חצות, אבל אני לגמרי ערה. לפי השעון הביולוגי, זו השעה בה אני קמה ומתכוננת ליום שהגיע.
שעה שמתאימה לחשבון נפש כלובי.
הכלוב היה טוב עבורי. הכרתי כאן מספר אנשים ונשים שהפכו לידידות, ידידים ואפילו יזיזים ספורים - מהטובים שיש לי.
אהבת חיי, אותו הכרתי אומנם דרך החיים המקצועיים שלי, הפך למושלם עבורי דרך אדם שהכרתי כאן. למי שזה נשמע סינית, ומעוניין להבין, מוזמן לעיין בפוסטים קודמים.
נכון לעכשיו אין עננה בחיי. לא עוד קונפליקט בין האהבה לבין התשוקה השורפת לכאב פיסי, לא עוד פגישות חטופות ורגעים גנובים, לא עוד הסתרה של סימנים מרשיעים במקומות צנועים. חיי האהבה והתשוקות הקינקיות שלי מרוכזות באדם אחד.
לא עוד סודות.
מחכה לי כאן אתגר עצום בעבודה. בארץ ניהלתי חברה גדולה שקיבלתי כחברה חיה, יוצרת ורווחית. הצלחתי לפתחה, להגדילה ולהופכה לאחת מהחברות המצליחות בתחומה בעולם. כאן, אני עומדת להקים משהו חדש מאפס וזה מאתגר שבעתיים.
מקווה שתוך שנתיים, אוכל להתבונן אחורה בסיפוק. אחלו לי הצלחה.
היו שלום חברים ולהתראות.
אני בטוחה שאבוא לבקר כאן מדי פעם.
