לפני 14 שנים. 29 בינואר 2010 בשעה 11:59
טוב הלב הבלתי נשלט של יושבי הכלוב הרים את ראשו בשנית בתגובות לשטות הקודמת שכתבתי כאן אתמול.
אני חושבת שאנסה לבקש מכלובי לחזור להיות מייפל שהייתי. בסך הכל אני לא זוכרת את הססמא שלי. אני בטוחה שיש לזה תקנה.
פעם היה עוד דאנג'ן ונהגתי לנסוע באוטו האדום שלי ליפו בימי חמישי בערב לבושה בשמלה שחורה ומלאה פרפרים בלב ובבטן וציפיה למשהו טוב שאולי יקרה. ולפעמים קרו דברים מהנים. לרוב לא. הייתי ביישנית מדי, מופנמת מדי ומבוהלת מדי בכדי לתת לדברים מרגשים לקרות לי. בתוך קהילה של עופות מוזרים, הייתי עוף מוזר עוד יותר.
וגם הייתי ילדה טובה. כל כך טובה.
אם היה דאנג'ן אולי הייתי מנסה שוב ללכת אליו.
מה שיש היום נראה לי זר ומפחיד אף יותר ממה שהיה פעם.
עכשיו אלך להכין פלפלים ממולאים. זו פעולה בטוחה לגמרי בשבילי.