אני יודעת לחכות

בלילה החתול שלי לא חזר.
קראתי וקראתי לו והוא לא בא. הלכתי לחפש אותו בכל השכונה ולא מצאתי.
הוא כבר נדרס פעם אחת ודאגתי נורא. הוא תמיד חוזר הביתה כשמחשיך ואוהב להתכרבל בתוך שמיכת הפוך.
יצאתי שוב לחצר וקראתי לו. פתאום שמעתי אותו מיילל. קראתי לו שוב ושמעתי שוב את היללה המתוקה שלו.
לא אכביר מילים. רק אספר שבסוף מצאתי אותו נעול בתוך מחסן באחת החצרות כאן בשכונה. אני לא יודעת איך הוא הגיע לשם. אני רוצה לקוות שהוא פשוט נכנס כשמישהו פתח את המחסן וננעל בפנים. האישה שפתחה לי את המחסן לא דיברה עברית ובקושי הצלחתי בשפת גוף וסימנים לשכנע אותה לבוא ולפתוח לי את המחסן.
הוא היה מבוהל וקצת היסטרי. רץ הביתה וישר הלך לקערת המים שלו ושתה המון.
בלילה התעוררתי בערך בארבע וחצי. הוא ישן בתוך הארון על ערימת בגדים.
לקחתי אותו והושבתי אותו עלי. הוא הניח את כפותיו הקטנות על הכתפיים שלי והביט בפני.
אני יודעת שאם יכול היה לדבר היה אומר לי כמה שמח כשהוצאתי אותו מהמחסן הנעול.
אני יודעת שאם יכול היה לדבר היה אומר לי תודה.