היה לה את המבט המצועף הזה: מרוקן, כנוע, חסר אונים, מעורר חמלה, מתחנן, זועק לאמפתיה, אך חשוב מכל - נטול שיירים של פאסון מעושה. במקרה שלה, כנראה שמבט אחד שווה אלף מילים: בשבריר שניה ובתזמון מושלם כל הדיונים האינטנסיביים, ההגיגים הפילוסופים וההתפתלויות הריקות, התנקזו לכדי הבנה חרישית, לקבלה דוממת, לאישור בשתיקה, במבט.
הקשר הלא-קונבנציונלי שלנו התחיל לפני כמה חודשים. יאמר לזכותה שהיא הטיבה לקרוא אותי גם דרך המסכות - הזיהוי שלה היה מדוייק ומהיר להפליא. במפגשים הראשונים, מאד התרשמתי מן העובדה שבת הזוג שלי ובן הזוג שלה, לא ממש הפריעו לה בדרכה לסגוד לי, כבר למן השבוע הראשון. אני מודה, משהו באיון המוסרי הזה, כמו גם בטוטאליות ובטבעיות בה מיהרה להפקיד את צווארה המעודן בידיי האינקוויזיטור שזה עתה נקרה בדרכה, גרם לי לרצות לבתר את נשמתה התועה ביתר שאת. לצד זה, היה לי ברור שהיא ירוקה. לאורך כל ההתנהלות בינינו היא לא פספסה הזדמנות להשחיל רמיזות על היותה סמרטוט בפוטנציה. אולם ככל שהלהג התיאורטי שלה על יחסיי שליטה הלך וגבר, כך התחזק אצלי הרושם שמדובר במישהי שאולי קראה חומר עיוני בנושא, אבל עדיין לא חתכה בבשר החי.
האמת היא שלקח לה דיי הרבה זמן. אבל לא היה לי לרגע ספק שזה יגיע. בד"כ זה קורה להן מהר יותר. במקרה שלה לא היה מקום לספקות - היא מהזן השני של הנרצעות - אלה הזקוקות לקילוף סבלני, ממושך ואינטנסיבי, מן הסוג שעדיין לא ממש השלימו עם נטיותיהן הטבעיות, ולעתים מזומנות מתכסות בנורמטיביות שקרית כעלה תאנה להוויתן האמיתית. משהו בפקטיביות הזו משך אותי. למרות הקשיים הצפויים ידעתי בתוכי שהמהמורות הקרבותלא תהיינה למכשול בילתי עביר, ועל כן בחרתי מראש להתייחס אליהן כפי שמתייחס בדואי לנוף המדברי, בדרכו לאואזיס. גם ללא הקשיים בדרך, היה ברור לשנינו שהיא זקוקה לטיפול מיוחד, כזה שיבנה בהדרגתיות, נדבך אחר נדבך, את היכולת להשיל חסמים מנטאליים, להרוג את האגו, להתנתק ממנגנוני הריסון העצמי, והכל כדי להתבטל אל מולי באופן שלם וסופי.
אינני מתלונן חלילה. הסוג הראשון של הכנועות - המגיעות מעוכות מהבית, אף פעם לא באמת עורר בי עניין אמיתי, שהרי מדובר בשעשוע זמני ובהנאה מוגבלת, וממילא אני אחד שמאבד עניין מהר.
מעטות התחושות המשתוות בעוצמתן להרגשה המלווה רגע מכונן שכזה. כאילו באחת, הפך הברווז הצולע לברבור מפואר: מבט העגלה המשתאה, פינה בטבעיות מקום להתבוננות רכה, נשית ומושפלת. תהליך ההתנתקות הקשה מן השקר האפולוני – הרציונאלי, הנורמטיבי, המחושב והשקול, אל עבר האמת הדיוניסית – היצרית, הבהמית, האמורפית והכאוטית, בהחלט לא היה קל לה, אולם דרך החתחתים הזו, סימלה יותר מכל את הרצון החד-משמעי שלה לשחוט כל פרה קדושה שנצרבה בתודעתה לאורך השנים, בדרכה אל האמת, בדרכה אל עצמה.
המשך יבוא.
לפני 15 שנים. 3 באוקטובר 2009 בשעה 12:42
