לילה טוב אורח/ת
עכשיו בכלוב

inquisitor

Tantum humilis femina est solvo prostibulae
לפני 14 שנים. 19 בדצמבר 2009 בשעה 13:02

היא משוועת ליחס אותו לא תקבל.
היא מחפשת תשומת לב במקום בו לעולם לא תמצא.
היא מלהטטת במילים כדי לנסות לרכוש הערכה למי שהיא, מה שהיא. כמה מיותר.

קבס.

כנראה זה השלב הזה - שהגולם קם על יוצרו ומנסה להגדיר מחדש את חוקי המשחק.
הסיטואציה הכמעט טראגית הזו, תמיד מזכירה לי את הגל. הגרמני הטוב ההוא, טען שבמעכרת יחסים של עבד-אדון, העבד - זה שנעדר כל קניין, מעמד חברתי וזכויות אלמנטריות, נמצא במצב טוב יותר מזה של אדונו, שכן מתוקף מלאכתו (נגיד, עובד-אדמה או בהקשר שלנו - פרקטיקות מגוונות של סגידה) הוא בא על סיפוקו, ואילו האדון, מאידך, רק זקוק לעבד ולא באמת זוכה לספק את צרכיו האמיתיים, כלל ועיקר.

התפיסה הזו, שהכנועה מגיעה לכדי סיפוק מעצם קיומה של הפרקטיקה ומחלוקת התפקידים הברוכה, כשלמעשה אדונה מוחפץ וזה רק עניין של זמן עד שתתגלנה החוליות החלשות בחומה הבצורה שלו, מאפיינת כמה וכמה "שפחות מקצועיות" פה. מן זן לטנטי כזה שמצייר את עצמו כספרטקוס בפוטנציה, והנה - תכף, כמעט, אוטוטו, עוד רגע, הוא עתיד להפוך מנמלה לזאב, מפודל לרועה-גרמני, ממולי אווז הבית - למפקדת אקה.

אבל לא.

כל מי שמעט בינה בקודקודו מבין היטב שמדובר בקישקוש רבתי שאין למעלה ממנו. מכמה טעמים:

א) לשוק השפחות הצע גמיש לחלוטין. על כן, שפחה שאינה מתפקדת - מוחלפת.

ב) לאדון אמיתי הסיפוק הוא האדנות כערך, לא ככלי המשרת אינטרס רגעי או ארצי.

ג) שפחה שרוצה להעפיל למקום של שוויון או להחליף תפקידים, היא אולי ונילית או מוקה או פונצ'בננה, אבל בהגדרה - איננה שפחה.


אם להמשיך את הרציונל הזה, היא נמצאת כרגע בשלב מאד גבוה של קו המחשבה ההגלי הזה.

קריאת התגר הזו על סדרי בראשית לא מוצאת חן בעיניי. סה טו.

philia' - אז ל-עבד//שפחה אין עלות אלטרנטיבית אם היא//הוא בכלל רוצה או רוצה?
טוב, דילגתי טיפ-טיפה, פנאי ו//או עבודה תמיד החזירו אותי אל אותה נקודה...
לפני 14 שנים
MasterKey​(שולט) - מסכים לרוב הדברים, שכתבת,
אולם - האם שאלת עצמך:
"אולי היא גדולה עלי?"
"אולי כישורי ומהות האדונות שלי אינם מספיקים בשבילה?"
ולמען הסר ספק - איני מכיר - רק תוהה.
לפני 14 שנים
Mary Jane - א. אם בהגל עסקינן, אזי אף אדם לא ישאף באמת ובתמים להיות עבד, למעט אלו שאינם מבינים את מהותם. מפליא שאתה חותר לאיזו אמת נעלה בתחום. גם אינפנטילי. מילא, הסעיף השני מעניין יותר.

ב. הדיון באדון ובעבד בכתביו של הגל, להבנתי, אין עניינו כלל בשאלת הסיפוק, כפי שהצגת אותו. החיים הקונקרטיים, לדידו, מסייעים בידיו של העבד לרכוש בעמל ובהדרגה (הפרט ההסטורי, דיאלקטיקה וכו) את חירותו. מצבו אינו זה המעניק לו סיפוק, שכן באופן לוגי הוא מפעיל את הבוז כלפי עצמו עת הוא משרת את האדון. זכרון הסובייקטיביות עודנו מהדהד ברוחו. הסיפוק מלווה את תודעתו רק כשהוא מתקדם בסולם החירות וכשעשייתו הופכת מהותית.

ג. למה לכתוב 'הגלי'? כה חסר חן. עדיף 'הגליאני'.

ד. 'פרקטיקות מגוונות של סגידה' אין בהן די לשם חירות, יש צורך בעבודה. מנגד, האדון יוחפץ רק אם יותיר לקיומו ללקות בניוון אדנותי, המגיע עם העדפת החיים האבסטרקטיים יותר, משוללי העבודה. כל עוד הוא נותר אקטיבי וחסר תלות מצבו בסדר..
לפני 14 שנים

להוספת תגובה לבלוג זה עליך להיות חבר/ה רשומ/ה ומחובר/ת לאתר


הרשמ/י התחבר/י