היא משוועת ליחס אותו לא תקבל.
היא מחפשת תשומת לב במקום בו לעולם לא תמצא.
היא מלהטטת במילים כדי לנסות לרכוש הערכה למי שהיא, מה שהיא. כמה מיותר.
קבס.
כנראה זה השלב הזה - שהגולם קם על יוצרו ומנסה להגדיר מחדש את חוקי המשחק.
הסיטואציה הכמעט טראגית הזו, תמיד מזכירה לי את הגל. הגרמני הטוב ההוא, טען שבמעכרת יחסים של עבד-אדון, העבד - זה שנעדר כל קניין, מעמד חברתי וזכויות אלמנטריות, נמצא במצב טוב יותר מזה של אדונו, שכן מתוקף מלאכתו (נגיד, עובד-אדמה או בהקשר שלנו - פרקטיקות מגוונות של סגידה) הוא בא על סיפוקו, ואילו האדון, מאידך, רק זקוק לעבד ולא באמת זוכה לספק את צרכיו האמיתיים, כלל ועיקר.
התפיסה הזו, שהכנועה מגיעה לכדי סיפוק מעצם קיומה של הפרקטיקה ומחלוקת התפקידים הברוכה, כשלמעשה אדונה מוחפץ וזה רק עניין של זמן עד שתתגלנה החוליות החלשות בחומה הבצורה שלו, מאפיינת כמה וכמה "שפחות מקצועיות" פה. מן זן לטנטי כזה שמצייר את עצמו כספרטקוס בפוטנציה, והנה - תכף, כמעט, אוטוטו, עוד רגע, הוא עתיד להפוך מנמלה לזאב, מפודל לרועה-גרמני, ממולי אווז הבית - למפקדת אקה.
אבל לא.
כל מי שמעט בינה בקודקודו מבין היטב שמדובר בקישקוש רבתי שאין למעלה ממנו. מכמה טעמים:
א) לשוק השפחות הצע גמיש לחלוטין. על כן, שפחה שאינה מתפקדת - מוחלפת.
ב) לאדון אמיתי הסיפוק הוא האדנות כערך, לא ככלי המשרת אינטרס רגעי או ארצי.
ג) שפחה שרוצה להעפיל למקום של שוויון או להחליף תפקידים, היא אולי ונילית או מוקה או פונצ'בננה, אבל בהגדרה - איננה שפחה.
אם להמשיך את הרציונל הזה, היא נמצאת כרגע בשלב מאד גבוה של קו המחשבה ההגלי הזה.
קריאת התגר הזו על סדרי בראשית לא מוצאת חן בעיניי. סה טו.
לפני 14 שנים. 19 בדצמבר 2009 בשעה 13:02
