לפעמים אני מרגישה שאין לי שליטה בזה ואני מנסה. מהדברים הקטנים כבר למדתי להתעלם ולהבליג. אבל יש דברים שמציקים לי באמת. דברים כאלה שאני לא יכולה לוותר למרות החיבוק והנשיקה ואתה. אני אוהבת אותך מאוד. קשה לי לתת לו לשלוט בי למרות שהייתי רוצה וכשהוא עושה את זה אני קופאת במקומי. הוא אמר שיש את הדברים האלה שפחות חשובים לו ברור שהם כן חשובים אבל במידת מה. עכשיו נראה שזה רק מה שמניע אותו שהוא לא יכול בלי או שזה הדבר הכי מעניין אם לא היחידי בי כרגע.
"הואשמתי" בדבר מה וזה הרתיח את דמי דווקא בנושא הזה שההתמודדות איתו כל כך קשה והייתה כזאת מאז ומעולם. למה הכל נראה מובן מאליו ונגיד שאני התחלתי- למה אני חייבת לסיים?!? אני אפילו לא מסוגלת לשמוע את קולך עכשיו וזה נוראי בשבילי. אתה יכול לחשוב שאני עושה את זה כל הזמן ובכוונה אבל כן זה קשה לי להיות בזוגיות ולא ספציפית הזאת, בכלל. אני לא רגילה. נוראי לי איך שאתה מדבר אלי זה כל כך מכאיב לי ומרגיש לי שמזלזלים ברגשות שלי אז אני נפגעת. אני רגישה עד שאני פוצעת את עצמי וכשאתה פוצע אותי זה כואב פי כמה וכמה. אני רוצה את הכל ולפעמים אני מרגישה שאני לא רוצה מזה כלום שלא מתאים לי להיות בזוגיות. אני לא מצליחה להתמודד אבל אני לא יכולה לוותר עליך. אני לא רוצה. אני אוהבת אותך ואתה לא יכול להבין את זה ואני יודעת שאם אני אהרוס את זה אני כנראה לא אקבל הזדמנות שנייה. אני אוהבת כשאתה מנשק אותי ומחבק ושאתה נותן לי בדברים הקטנים האלה. מלטף צובט אבל זה שובר אותי כשאתה לפעמים לא מבין שאני לא רוצה, שאני לא מסוגלת ושאני צריכה את זה אחרת.
אני לא אוהבת להסביר את עצמי יותר מדי ואני לא אוהבת להיכנס לויכוחים ומלחמות אבודות מראש. אז אני מוותרת. נלחמת בשתיקה. לפחות עכשיו עד שאני ארגיש שאני יכולה להכיל שוב את המילים הקשות ולהתמודד כדי שאני אביא אותך להבין או שאוכל לקבל ולוותר.
אני שונאת אהבה.
לפני 14 שנים. 20 ביוני 2010 בשעה 19:40