לפני 14 שנים. 21 ביוני 2010 בשעה 21:48
ידעתי שזה יקרה. זה תמיד קורה לי. פלא שהביטחון שלי נמצא עם הראש באדמה ואני לא מזיזה את עצמי על דברים שבאמת חשובים לי. אולי אני מגזימה והורסת הכל ועושה בלאגן אבל למה? אולי משהו אצלי לא בסדר ואני הופכת כל דבר למסה של דברים שאני לא יכולה להתמודד איתה ואולי אני אשמה בזה ואולי אני לא בוחרת את הדרך הנכונה ואולי אתה לא באמת יודע. למה זה קורה לי? הגופה עוד לא התקררה ואני כבר מתגעגעת לריח שלו.
אני לא יודעת באמת מה לעשות, לא יודעת איפה לקבור את עצמי. לפחות מצאתי את הפיתרון לגבי תוכניות שהיו. אני סתם מקלידה ולא באמת יודעת מה להגיד. כואב לי ואני המומה. הלב שלי יכול לספוג כל כך הרבה לפעמים. אבל איך מהתחלה כזאת ולמה לא מצליחים ולמה. אני לא יודעת. אני צריכה חיבוק:(